נבחרת ישראל בכדורגל

מכירים את ההרגשה שיש לכל מי שממלא טופס לוטו?

עד ההגרלה הוא נמצא על גג העולם.

סוג של אופוריה.

כל מי שעשה את זה אי פעם יודע על מה אני מדבר ואין אחד בעולם שלא השתתף באיזשהיא הגרלה כלשהיא...

כמובן שעם תוצאות ההגרלה - מגיע מפח הנפש.

והוא הוא - העניין המפתיע בכל הסיפור הזה של ההגרלות.

הרי לכולם ברור שהסיכוי לזכות - אפסי ואולי אפילו פחות מזה.

אז מה הקטע? ההרגשה של אולי אולי אולי זה יהיה אני הפעם?

אנשים ממלאים שנים את הטפסים האלה ולא זוכים כמעט בכלום.

אז למה הם ממשיכים עם זה? בגלל ההרגשה שממלאת אותם עד ההגרלה עצמה.

נבחרת ישראל בכדורגל קצת דומה לזה.

הסיכוי שיצא משהו מחבורת הבטלנים ויושבי בתי הקפה שקוראים לעצמם כדורגלנים - פחות מזכייה בהגרלות הלוטו.

וזה למה? 

מדובר בחבורת צעירים שחושבת שבכל פעם שיוצאת להם מסירה בינונית- הם מתאימים לליגות האירופאיות...

גם השדרנים הטיפשים שמשדרים ומפרשנים את המשחקים חושבים שיש לנו "קבוצה שיכולה לעשות את זה"...

אז הנה אני אגלה את מה שכולם יודעים ולמרות בכל חולמים בכל שנה מחדש על "קמפיין חלומי":
השחקנים הישראלים הם:
1. עצלנים

2. חמדנים.

3. אגואיסטים.

4. נרפים.

5. ובמילה אחת: כלומניקים.

זה תמיד היה ככה, ותמיד יהיה ככה.

ערן זהבי יצליח לכבוש רק נגד שחקנים ישראלים.

ביברס נתכו, רפאלוב, ניר ביטון ושאר הליגיונרים (שם מטופש לחבורת מטופשים), יכולים להצליח רק כשיש לידם שחקנים רציניים, כלומר, אירופאים.

ברגע שהם מגיעים לארץ - הם מתהפכים וחוזרים לשחק כמו שאר הלבנטינים שלא הצליחו למצוא חוזה בקבוצה אירופאית מכובדת...

בקיצור- אין מה לצפות מחבורת השחקשים האלה שמתאימים לליגות האירופאיות רק ברמת השכר שלהם.

ברמת היכולת הם מתאימים לליגה הרביעית באלבניה.