יום שבת, 31 באוגוסט 2013

ביקורת פונדק דרכים: יוטבתה בכניסה לאילת

עצרנו שם.
הדרך היתה ארוכה ולמרות שחצי שעה לפני אילת - היינו יכולים להמשיך- אבל נכנסנו בכל זאת- יוטבתה היא הרי סוג של מוצרי חלב פרימיום.

במקום יש מבחר של מוצרים טבעיים ומתנות קטנות שחלקן קשורות לחלב וחלקן לא.
בנוסף- יש שם מקרר גדול יחסית למקום- שמכיל מוצרים מהמחלבה המקומית.

אבל המחירים- גבוהים יותר מהמחירים במרכז הארץ...
ואני תוהה...
במקום שהקיבוצניקים שנמצאים בחור הנידח שבו הקיבוץ והמחלבה נמצאים, אני במקומם הייתי משתמש במקום כמוקד לקידום מכירות.
יותר מזה- הייתי מביא לשם מוצרים נסיוניים וחדשים ומנסה אותם על העוברים ושבים מאילת.

אבל הקיבוצניקים, כמו קיבוצניקים, חושבים כמו קיבוצניקים.
אם אפשר "לדפוק" את מי שעובר שם- יאללה קדימה.
הרי ממילא מבחינתם מדובר בקהל שבוי: נהגי האוטובוסים הרי ממילא לא משלמים כלום...

וחוץ מזה כנראה שהם בעיקר מסתמכים על הזכרון הקצר (והבוגדני) של הציבור הישראלי שלא זוכר עד כמה דפקו אותו בפעם הקודמת - ויתכן שהם צודקים בכך.
אני אישית לא חושב שזו סיבה מספיק טובה לגבות מחירים גבוהים בלי שום סיבה..
 

אני כמי שעושה את הקניות המשפחתיות זיהיתי בצרוה ברורה שהמחירים שם לא זולים כפי שהם היו אמורים להיות באילת (ליטר שוקו עולה שם 10.20  שקלים בזמן שבאשדוד אותו בקבוק עולה 2-2.5 שקלים פחות... ואני תוהה איפה ההגיון של הקיבוצניקים האלה...), ולכן זה מה שקניתי- רק כדי להשביע את רצונו של יורש העצר.
אם המחירים היו סבירים יותר למקום שהוא די חנות המפעל - אולי הייתי רוכש מוצרים נוספים.

אגב- לא הצלחתי להבין למה לא היו שם במקרר הגדול משקה בננה...
במקומות אחרים הייתי יכול להבין- אבל בחנות המפעל??

מסקנה
בפעם הבאה- אני חושב שלא אעצור שם.
אני, לשם שינוי, אזכור את הפעם הזו (והקודמת לה).
עוד חצי שעה של נסיעה, ואקנה את כל מה שהם מוכרים במחיר הרבה יותר הגיוני...
לטעמי, לפחות, אין שום הצדקה לעצור במקום שגובה מחירים גבוהים יותר ממרכז הארץ - כשהוא המקור למוצרים הללו, ומצד שני אין שם שום אטרקציות שיצדיקו את זה.

יום חמישי, 29 באוגוסט 2013

ביקורת: אילת העיר והעסקים הפועלים בה

זו ביקורת שונה מהרגיל קצת...
כמו שאתם יכולים לראות ולקרוא, הייתי בחופשה באילת.
אני יכול להגיד על אילת שבאופן כללי יש לה לא מעט מה להציע.
מצד שני יש משהו שמאוד הפריע לי.
באילת יש פטור על תשלום מ.ע.מ. בשיעור של 18%.

משום מה הסוחרים באילת לא שמעו עליו- והם גורפים את העלות של המס הזו לכיסם.

אנ ימנסה להבין למה ולא מצליח להבין.
התוצאה של ההתנהלות הזו היא שכל דבר שאתם רוכשים באילת- ושאי אפשר להשוות או בחלקו ניתן להשוות אותו למחירים הרגילים בארץ- עולה במינימום לא פחות ממה שניתן היה לרכוש אותו במרכז הארץ.

דוגמאות? בבקשה:
בקבוק קולה שעולה במרכז הארץ ברוב המסעדות (+/-): 10 שקלים עולה באילת 12 שקלים!!!
כפכפי קרוקס עולים במרכז הארץ 300 שקלים. באילת בחנויות המורשות (270 זו הנחה קטנה מ18%)...


וזה רק במוצרים.
אם פונים למלונות- המחירים גבוהים יותר ממרכז הארץ!!!

ואני תוהה למה?
נכון יש הרבה תיירים צרפתים באילת בזמן הזה.
אז זה אומר שצריך לשחוט אותם במחירים כי יש להם?

לטעמי - זו החזירות הקפיטליסטית שעלולה לחזור למלונאים ולסוחרים באילת כמו בומראנג...
אם בשנה אחת יחרימו את אילת- החברה שם יבינו את הרמז.
וזה בעצם כל מה שצריך לעשות.
שנה אחת לא לנסוע לשם ובזה לסיים את הסיפור שלהם.
הרי אם חופשה ברודוס של 4 ימים עולה 400 יורו (2000 שקלים +/-) כולל טיסה!!!
למה שבית מלון באילת יעלה יותר???
השירות שם יותר טוב?
בכלל לא בטוח!!
 

יום שלישי, 27 באוגוסט 2013

ביקורת מסעדה: ברביס אילת

היינו באילת וללכת שוב לאל גאוצו כבר נשמע לנו משעמם מאוד.
המארחים שלנו באילת הציעו ללכת למסעדה שהם מבקרים בה כבר הרבה מאוד זמן על בסיס קבוע ואוכלים של לפחות פעם בחודש.

כמובן שקפצנו על ההצעה.

הגענו.
המסעדה נמצאת באיזור המלונות של אילת, כשהחניה על הכבישים הפנימיים.
המסעדה בנויה בצורה עגולה, ועל הקירות אפשר לראות מגוון של פוסטרים מסרטים רבים- בעיקר של ג'יימס בונד - הישנים יותר.


כיון שהיינו 7 אנשים הושיבו אותנו בחדר הVIP בשל מצוקת מקום- כל המסעדה היתה מלאה בסועדים- עם דגש על משהו שהפתיע אותי - רובם היו צעירים בני נוער עד בני 25-26 גג.

התיישבנו הזמנו מיד מנות ראשונות:
  • טבעות בצל (37 ש'),
  • כרובית מצופה (37 ש'),
  • כנפי עוף ברוטב צילי מתוק (31 ש')
  • קלמרי מטוגן (34 ש')
 עם ההזמנה הוזרמו לשולחנות שלנו מגשים עם רטבים שונים (שום, קטשופ, אלף האיים, רוטב שזיפים, ניונז, חרדל ודבש, שום ודבש צילי מתוק ועוד כמה שכבר שכחתי מהם- ואני, למרות שמאוד רציתי, לא התלהבתי מהמגוון הגדול או מאיכותו)...
המנות הראשונות עצמן היו טעימות למרות שאני חושב שלקערות בגודל של מה שקיבלנו - 37 שקלים על מנת טבעות בצל זה די מוגזם.
במחשבה שניה קילו בצל עולה 2 שקלים בסופר, ותאמינו לי שלא היו שם אפילו לא 200 גרם טבעות בצל...
גם כרובית מטוגנת טובה ככל שתהיה במחיר של ארגז כרובית - נראה לי מוגזם גמרי...

בקיצור האוכל היה בסדר גמור המחיר קצת מופרז.
(בלי להתייחס שבאילת - אין מעמ שמוסיף 18% לארוחה...)

לעיקריות הזמנו:
  • אנטריקוט ברוט פלפלת (92 ש') שהיה טוב מאוד בתוספת ציפס
  • "מנת בריאות" (66 ש')- שהיא בעצם נתחי עוף על הגריל, בתוספת ירקות מוקפצים על הגריל + (במקרה שלי שעועית ירוקה) - מנה טובה למרות שגם פה המחיר קצת גבוה מדי לתמורה, (לטעמי לפחות).
  • מנת כבדי עוף על מצע פירה (54 ש') - שהיתה מצויינת.
לשתיה לקחנו קוקה קולה (12 ש' לבקבוק).
ופה לדעתי מדובר במחיר מופקע לבקבוק שעולה למסעדה 18% פחות מכל מסעדה מצוייה במרכז הארץ.
במילים אחרות- בעלי המסעדה גובים מהלקוחות שלהם את מחיר המ.ע.מ. ומכניסים אותו לכיסם. 
שזו קצת חזירות מוגזמת.

לגבי השירות:
השירות היה משתדל מאוד.
כשהתעוררה בעיה בשולחן לידינו - העבירו אותנו מיד למקום שקט הרבה יותר.
העניין היחידי שיש לי להעלות הוא שכשמנה מסויימת (מנת כנפיים ברוטב "ברביס"- שרק אלוהים יודע מה יש בה), היתה חריפה מדי לילד שהזמין אותה והציעו לנו להחליף אותה, חייבו אותנו במנה החדשה והישנה...
אני חושב שאם לא ברור למלצר מידת החריפות של מנה- שלא יציעו אותה במיוחד לצעירים, ואם כבר הצעת אותה והמנה חריפה מדי- אפשר להחליף אותה ללא תשלום. (במיוחד כשכמעט לא אכלו ממנה...)


לסיכום.
האוכל היה סביר ותו לא.
השירות היה משתדל.
אני רק חושב שהבעלים של מסעדת ברביס צריכים להפנים שהפטור ממ.ע.מ. שהעיר אילת קיבלה, צריך לקבל ביטוי גם במחירי המנות שהם מוצאים ללקוחות, ולא רק בהנחה שהם מקבלים על הפרודוקטים שהם קונים מהספקים שלהם.

לגבי המלצה- אני חושב שאשקול מקומות אחרים לביקור להבא.

הכתובת: תרשיש 19א אילת

יום שבת, 24 באוגוסט 2013

ביקורת: אייס מול אילת

זה אמנם לא כל כך טריויאלי לבקר קניון - אבל כיוון שמדובר בעיקר בקניון שהוא סוג של אטרקציה- שווה להתעכב עליו.

מדובר בקניון חדש שבניתו הסתיימה לא מכבר באילת- הוא קצת מרוחד משאר האטרקציות האילתיות אבל בכל זאת נגיש ממנולות הקו השני (אלו שלא צמודים לים האדום).

הקניון בנוי כצורת כיפה אחת גדולה בשתי קומות, כשבמרכז הקניון זירת החלקה על קרח.
החנויות שרובן הן החנויות הרגילות של כלמעט כל קניון בישראל נמצאות מסביב בשתי קומות.
 

במרכז הקניון כאמור יש זירת החלקה על קרח- אני אנסה אותה היום (לא הספקתי בביקור הנוכחי להשתמש בזה).

חנייה יש מתחת לקניון + מגרש (פרטיזני) די קרוב.

בשעה 20:00 החלה הופעה של שני רקדנים (אחת מהן היתה גם לולינית קירקס) במרכז הבמה.
הראשון שרקד לצלילי שיר של מייקל ג'קסון, והשניה רקדה והשתמשה גם בבחישוק שהניף אותה למעלה לצלילי שיר של מדונה.
באופן כללי- ההופעה המאוד קצרה היתה מפתיעה לטובה- כיון שבדרך כלל בקניונים מצופה ממך לקנות בלבד ופה קיבלנו 10 דקות של הופעה מקצועית וברמה יפה מאוד. וכשמתייחסים לכך שזה היה בקניון- אפילו מפתיעה משהו.

החנויות בקניון כוללות את הרשתות המוכרות בעיקר וגם כמה חנויות שמוכרות יותר לאילתים.

אני רוצה להזכיר בעניין הזה את חנות העודפים של קרוקס - רכשנו שם כפכפים לילד ב40 שקלים.
אז נכון הם לא היו שיא האופנה (כנראה מהעונה בשנה שעברה) אבל המחיר מפצה על כך.

יחסית לקניון היותר מפורסם של אילת: "מול הים" - מדובר באטרקציה הרבה יותר ידידותית למשתמש, עם אפשרויות רכישה קצת יותר זולות.

מומלץ ב"קור".
(למי שלא הבין- מאוד מומלץ)

יום שישי, 23 באוגוסט 2013

ביקורת: שפיים

טוב...
שפיים - סוג של "מוסד" בתחום פארקי המים של ישראל.
מדובר בפארק מים מהסוג שרואים בעיקר בסרטים אמריקאים שמציגים את הפעילות של האמריקאים בחופשים בשנות ה70-80 וכיון שאצלנו מדובר במדינה מדברית או "על סיפו של המדבר"- מהווה אלמנט חובה בכל חופש.

הגענו לשם ביום שישי לפני הצהרים והמקום היה מלא.

היתרון הגדול של שפיים הוא המרכזיות שלו ביחס למקומות אחרים:
הלונה גל שבכנרת - הוא די מרוחק כדי שנסע אליו במיוחד (לפחות שעתיים וחצי לכל כיוון) ככה ששפיים למרות מחיר הכניסה הגבוה- עדיין מהווה אופציה יחסית שפויה.

אבל לפני כן אני חייב להתעכב על עניין החנייה.
הקיבוצניקים ידועים ביכולתם לאלתר כל דבר בכל רגע.
מגרש החנייה של מתחם שפיים הוא אילתור אחד גדול.
הבעיה היא שהמגרש שהקיבוצניקים - או מי מטעמם שמפעיל את המקום- מבחינתי זה היינו הך, יישר בעזרת טרקטורים את מגרש החנייה.
הבעיה העיקרית היא שההרחבה החדשה של המגרש נכנסה לאיזור שהיו בו כנראה מבנים עם יסודות, והברזלים שמצבצים מהאדמה- בטוח גרמו ויגרמו לפנצרים לאורחי הפארק.

אלא מה? 
שלקיבוצניקים כנראה אין היתר לבניית מגרש חנייה מסודר כמו שיש לדוגמה בימית 2000.
וככה זה נראה- מאות מכוניות שמגיעות לפארק - מסתכנות בכל יום הן בכניסה והן ביציאה בפאנצר...
ואני משוכנע- לפחות אני הייתי כזה- שזה הדבר האחרון שהייתי רוצה בסיומו של יום כיף- להתעסק בפאנצק בגלגל- רק כי לקיבוצניקים לא התחשק לסדר מגרש חנייה כמו שצריך.

ולמי שחושב שזו התקלה היחידה - אני ממליץ לקרוא את הפוסט עד תומו- לא סיימתי...

הכניסה למקום מסודרת ומאורגנת - לא התעכבנו בכניסה יותר מ3-4 דקות לצורך בידוק בטחוני שמורכב מ3 שלבים:
בדיקה שיש לנו כרטיסים בכלל
בדיקה של הכבודה
תלישה של הכרטיסים...
אני חושב שעמדה אחת היתה יכולה להיות הרבה יותר יעילה אבל אם הקיבוצניקים רוצים לממן 3 מעגלי אבטחה- מי אני שאלין עליהם...

נכנסנו בשעה טובה ומוצלחת.

המקום- כפי שאני זוכר אותו משנה שעברה- לא השתנה בכלום.
שום מתקן חדש שום שיפור.

אני חייב לציין בשלב הזה נקודה חשובה אחת:
גם איכות המים לא השתנתה משנה שעברה.
המים עכורים בצורה בלתי רגילה.
הצריבה בעינים שלי שאמנם אינה מדעית אבל די הבהירה לי שכמות הכלור במים גבוהה בצורה בעייתית (איפה משרד הבריאות כשצריך אותו?)
המים היו גם עכורים והרבה מאוד גופים צפו בהם (פרחים, שערות ארוכות וקצרות, וחרקים שונים) ...

כשאני מוסיף לעניין הזה את העובדה שיש בארץ חיידק פוליו שעובר מאדם לאדם בשל היגיינה לא נאותה- זה ממש מתחיל להיות אפילו מפחיד.

אבל לא הכל רע שם כמו שחלק מכם מתחיל לחשוב:
יש הרבה מאוד כיסאות ומקומות מוצלים עם שמשיות, או תחת צל של עצים - שהופך את המקום להרבה יותר אידאלי מ"ימית 2000" למשל.
המתקנים עצמם מתאימים להרבה מאוד גילאים - למרות שלא מקפידים שם על העניין לכל הכיוונים- נתקלתי בכמה ילדים שעלו למתקנים של מבוגרים (אני חייב לציין שאני ביליתי בעיקר בבריכת הגלים ובמסלול האבובים), בקיצור החגיגה שם בעיצומה.

המתקנים עצמם חשוב להגיד די טובים ובטיחותיים.
באבובים - המתקן היותר "אתגרי, אם אפשר להגיד את זה עליהם - הזרמים היו חזקים וזרמו לאורך כל המסלול. (במקומות אחרים נתקעים או שנעצרים באמצע - מה שלא קרה פה).



לסיכום:
מדובר בפארק מים די וותיק שמשום סובל מכמה מחלות ילדות (מגרש חניה פרימיטיבי ובעייתי מאוד) וכמה מחלות כרוניות (מים עכורים), שלפחות את חלקן יכל לפתור בקלות יחסית (מה הבעיה להחליף חלק מהמים כל כמה ימים)

מחיר 104 שקלים בקופות- ניתן להשיג מחירים זולים יותר בוועדים השונים או בוואלה- 75 שקלים (בלי טובות של אף אחד)



 


יום ראשון, 18 באוגוסט 2013

ביקורת מסעדה: מאנטה ריי, חוף האצ"ל תל אביב

כמו שציינתי לא אחת בפוסטים הקודמים שלי- בזמן האחרון יוצא לי להגיע שוב למשעדות שסקרתי בעבר.
מאנטה ריי היא אחת מהן- והזכרונות שלי ממנה - מהביקור הקודם היו מצויינים:
הגעתי בהרכב מורחב של משפחה שבאה מחו"ל ואוהבת פירות ים ודגים.
ומבחינתי מדובר בהזדמנות כיון שהחוקית לא כל כך מתחברת לכל מה שקשור לים- אלא אם כן מדובר ב"ללכת לים" בשבת...

לראשונות הזמנו מזטים של: 
  • סלק וגבינת עיזים
  • סביצה בורי - שהיה מצויין. לא פחות.
  • סלט חומוס עם דיונונים- טעים
  • חציל בגבינת לבנה- אחד הטובים שאכלתי מימי. (בחיי...)
  • סלמון - שנגמר מיד על ידי אורחי.
  • סרדינים
  • לחם בלקני (19 שקלים)
  • ועוד כמה שהילדים הורידו מהמגש ולא הספקנו לראות אותם...

לעיקריות לקחתי לעצמי מיקס פירות ים (בעבר המנה הזו נקראה סיר שחור) שכוללת מגוון של פירות ים (סרטנים, מולים, דיונונים בייבי, ושיפוד שרימפסים) בסיר גדול שמתבשלים ביחד- מנה למי שאוהב פירות ים- המומלצת ביותר לטעמי (115 שקלים).


השותפים שלי לקחו: 
צלחת ברבוניות (88 שקלים).



ופילה לברק שהיה מעולה בהסתייגות אחת- המנה היתה יחסית קטנה (108 שקלים).




בנוסף הזמנו בתחיל הארוחה בקבוק יין גוורמטרמינר של ד"ר לוסן - (125 שקלים) שהיה מצויין לארוחה.

בתוספת שתיה הסתכם החשבון ב 829 שקלים לא כולל טיפ.

עד כאן העובדות היבשות.

מאנטה ריי היא מסעדה ותיקה.
וכשמדובר בפירות ים היא אפילו אחת החביבות עלי, ואני חייב לציין שאני ממש לא חובב פירות ים מושבע.
ממש לא.
במנה שאני הזמנתי- MIX פירות ים- אכלתי בעיקר את הסרטנים.
כיון שבעבר עבדתי בנמל יפו- אני מכיר באופן כללי את מחירי הפרודוקטים והם... איך להגיד? לא עולים כמו סטייקים.
רחוקים מסטייקים.
מ א ו ד  רחוקים מסטייקים.
סרטנים במיוחד עולים יחסית מעט מאוד- בעיקר בגלל שאין להם ביקוש מי יודע מה.
בגלל שאני יודע שהמחירים של המוצרים די נמוכים די קשה לי עם התמחור.
אני צריך להגיד שלא סתם אני מתפתל פה.
מצד אחד- המסעדה מכינה אחלה אוכל, טעים ונקי, שמוגש גם בצורה מושקעת ויפה.
מצד שני אם התמחור היה יותר נמוך הייתי יכול להרשות לעצמי להגיע לשם יותר.

אני לא חושב שיש הרבה אנשים שיכולים להרשות לעצמם ארוחות ב950 שקלים בכל יום.
וחבל, כיון שמדובר באמת במסעדה טובה מאוד עם וותק (מה שאי אפשר להגיד על רוב המסעדות בתל אביב שנסגרות מהר יותר משהן נפתחות...) ומנות מצויינות.


סיכום
מסעדה ותיקה ומצויינת ששומרת על הרמה.
מחיר קצת גבוה לטעמי.
חנייה- בלי שום בעיה.
שירותים - נקיים
שירות מצויין וקשוב.

מומלץת בחום למי שיכול להרשות לעצמו.
 



יום חמישי, 15 באוגוסט 2013

ביקורת:השכרת רכב שלמה סיקסט (sixt)

נחתו עלי אורחים מחו"ל.
הלכנו איתם ליפו העתיקה, לנמל יפו, לשוק הכרמל, לנחלת בנימין ולמסעדות שונות - ראו ביקורת חוזרת על מסעדת רג'ינה בתחנה.

בסוף השבוע התלבטנו מה לעשות והוחלט שנוסעים לים המלח.
אלא שאנחנו ביחד 9 אנשים...

ולכן ביקשתי מחבר שעובד בשלמה sixt שיבדוק עבורי.

המחיר שקיבלתי שם הוא מחיר למשפחה ולכן לא נתעכב עליו אלא על השירות.

שאלו אותי היכן אני רוצה לקבל את הרכב וביקשתי באיזור השפלה.
הציעו לי את סניף אשדוד ושם היה רכב מסוג אופל ויורו (Opel Vivro), שהיה מתאים לגמרי לצרכים שלנו- מקום ל9 נוסעים ולקצת ציוד (צידניות, שתיה, וכסאות) מאחור.

השיורת בסניף באשדוד היה מקצועי, וידידותי, וניתן תוך יחס אישי מצויין - אין לי תלונות על כך.
על הרכב יש לי כמה תלונות:
כשתידלקתי אותו- הוא תודלק עד הסוף אבל המחוון בלוח השעונים סרב לעלות כלפי מעלה.
בנוסף - היה חיווי מסויים שיש בעיה ברכב- והחיווי החל דקות לאחר שיצאתי מהסוכנות.
זה לא הפריע לנסיעה וכיון שהיה מדובר ביום שישי לא רציתי להתחיל להתעסק בזה ולכן אחרי שבדקתי שזה לא משפיע על הנסיעה עצמה או על הבטיחות- המשכתי בדרכי.

בקיצור:
שירות מצויין.
רכב עצמו- טעון בדיקה.

יום ראשון, 11 באוגוסט 2013

ביקורת: כוורת 2013

מדהים, לא יאמן, וחבל שנגמר.

הלהקה הטובה ביותר שספק אם תקום לנו כמותה אי פעם סגרה את הבאסטה במופע של פעם בחיים.
אני שצפיתי שזו תהיה ההופעה האחרונה שלהם, החלטתי לעשות מעשה ולקחתי את אשתי ואת בני להופעה במחיר שלפני ההופעה נשמע כדי מופקע משהו (1350 שקלים... ל3 כרטיסים).

בדיעבד, מדובר בהופעה הטובה ביותר שהייתי בה אי פעם והייתי בלא מעט כאלה.
כולל מייקל ג'קסון, U2, ומדונה...

מדובר בלהקה שפעלה בקושי 3 שנים אולם ההשפעה שלה על עולם המוסיקה הישראלי בלתי מבוטלת עד היום.
 

כיוון שההופעה היתה אמורה להיות ארוכה - כבר חשבתי שכוורת תשיר את 3 התקליטים שלה מהתחלה עד הסוף, אולם בכוורת חשבו קצת אחרת והשמיעו את רוב הלהיטים המוכרים שלהם בליווי המערכונים של סיפורי פוגי.
מה שגרם לכולם לדקלם את כולם...

בקיצור, אמנם הרבה זמן רציתי לראות אותם וזה הגיע באיחור אבל יותר טוב מאוחר מלעולם לא:

אין ספק שמדובר בלהקה הטובה ביותר שקמה פה עד היום, סוג של הביטלס של מדינת ישראל והזמר העברי המודרני, ושנתנה את אקורד הסיום שלה כשכמעט כל אחד מחבריה עדיין רלוונטי, ואפילו יותר  מתמיד.

אני חייב ציין רגע מרגש אחד (והיו הרבה כאלה, אבל הוא היה אחד משיאי ההופעה-) יצחק קלפטר (צ'רצ'יל) שנראה יחסית רע מאוד, אבל ניגן בצורה מפתיעה את כל קטעי הסולו שלו וקטעים אחרים ואף השתתף בהמחזה של סיפורי פוגי ושר את צליל מכוון.
צרציל הוא אחד מהנגנים הענקיים ביותר אם לא הגדול שבהם, שניגנו בארץ מאז ומעולם, ולראות אותו במצבו - הוא לא נראה במטבו בלשון המעטה, ועוד כשזוכרים שהוא היה על סף מוות לפני זמן לא רב- די היה מרגש לראות בסוף השיר את כל הקהל שישב איתנו במתחם הישיבה עומד על רגליו ומוחא לו כפיים.
ראו מהמסכים שקלפטר התרגש מאוד והאהבה שהורעפה עליו מהקהל חיזקה אותו עשתה לו רק טוב.
חבל שדני סנדרסון לא נתן לזה עוד כמה שניות.

אני צריך להגיד שברמה האישית הייתי בטוח תמיד שמי שנתן את הטון בלהקה היו גידי גוב ודני  סנדרסון אבל  בהופעה הזו ראיתי גם את תפקידו המשמעותי והחשוב של אפרים שמיר.
(כאחד שתרם רבות גם לשירים וגם ללחנים של כוורת). 
בדקות הסיום של ההופעה עלתה במחשבתי שהם הם, כוורת הם הם בדיוק "תבנית נוף ילדותי".
הם השירים הראשונים שגדלתי עליהם, שלא היו בהם נושאים בעייתיים, או נתונים במחלוקת, שהיו מספיק היתוליים כדי שיתפסו את האוזןויצמדו לי לאורך ימים שבהם לא הפסקתי לזמזם אותם וניתן לציין אותם בשורה אחת עם הגששים, יוסי בנאי, ולהקת הנח"ל.
הם וסיפורי פוגי...

ההשפעה שלהם על דורות שלמים- עוד לא ניתנת לכימות כיון שהם עדיין משפיעים על ילדים רבים ועל ילדים שעוד יוולדו פה בעתיד.

ולכן לא פלא שגם בני (בן 11) הכיר אותם.
ולא רק הוא אלא עוד אלפי ילדים אחרים שהיו בהופעה ההסטורית הזו.

לכל מי ששאל אותי למה לקחתי אותו להופעה הזו עניתי:
כשהוא יהיה סבא ונכדיו יכירו את השירים של כוורת (אני משוכנע בזה שהם יכירו)- הוא יוכל להגיד להם שהוא היה בהופעה האחרונה (והטובה ביותר) שלהם.

ולכן בצער רב אני נפרד מהם:
שלום ולא להתראות "כוורת".

יום שלישי, 6 באוגוסט 2013

ביקורת: חנייה לטווח ארוך - נמל התעופה בן גוריון

מפתיע הא?
כיון שיצא לי להעזר בכמה שירותים שם לאחרונה אני יכול לציין לטוב את שירות השאטלים (מעבורת לא נשמע טוב בעברית)...

מגיעים לשדה, מחנים את הרכב בחנייה לטווח ארוך, ומגיעים עם שירות של מידיבוסים - לטרמינל 3.

השירות מהיר יחסית (כל 10-15 דקות מגיע אוטובוס), עם כריזה ברורה - כל הכבוד.


מחיר החניה 40 שקלים ליום, כשמציעים לכם גם שירות התנעה עם מצבר, אם צריך וגם החלפת גלגלים...

כשבתל אביב לוקחים 30 שקלים לשעת חנייה ראשונה- המחיר ממש אטרקטיבי...

יום שני, 5 באוגוסט 2013

ביקורת מסעדה: רגינה בתחנה, מתחם הרכבת בתל אביב

לא יודע למה אבל לאחרונה יצא לי לחזור למקומות שכבר הייתי בהם.
מסעדת רגינה היא אחת מהן.
ולצערי - לא התרשמתי במיוחד לטובה.

הגעתי לשם בנסיבות משפחתיות לארוחה עם אוכל כשר, בשעות הצהרים המאוחרות- לא לחץ גדול מדי על המטבח.

לגבי העיצוב של המסעדה- אני אפנה אתכם לפוסטים הקודמים שלי שבהם התייחסתי לכך .
(למי שמתעצל - וינטאג' עם תקרות גבוהות)...

הזמנו 3 עסקיות:
1. סלט לבבות חסה עם עוף.
2. חריימה.
3. גולאש (שאותו הזמנתי גם בפעם הקודמת).

לראשונות קיבלנו סלט כבד קצוץ- שאם זכרוני לא מטעני, היה בסדר גמור אז- וגם עכשיו.
וסלט חציל בטחינה (אני משוכנע שכתבו את זה אחרת - אבל בסופו של דבר זה מה שזה היה...)


כיון שהזמנתי את הגולאש- אני אתיייחס אליו:
גולש הוא מאכל מאוד פשוט וברור להכנה.
יש בו מרכיבים קבועים שיש בכל מנת גולאש בסיסית (בשר בקר, הרבה בצל, שום ופלפל אנגלי - מרכיבים הונגריים טיפוסיים) ומרכיבים משתנים שמאפשרים לטבח לתת את הטאץ' שלו למנה.
במקרה של רגינה- הוספת כמות גדולה מאוד של זרעי קימל או מה שזה לא היה- היו הטאץ' הזה.
אני לא אהבתי את המנה הזו בכלל בגלל אותם זרעים ובגלל כמות הבשר הדי זעומה ששחתה בה...
מה שהפתיע אותי זה שהמלצרית שנראתה מאוד ידידותית לסועד- פינתה את המנה כמעט בשלמותה ולא טרחה בכלל לשאול או לברר למה כמעט לא אכלתי ממנה.

אני חושב שהיום, זה מינימום בסיסי בשירות במסעדנות.
נכון, לא טרחתי להגיד לה כלום- אבל ציפיתי שלפחות תשאל, זה גם לא קרה.

ועוד משהו שהוא הטאץ שלי למנת גולאש:
מנת גולאש אמיתית לא כוללת כל כך הרבה תפוחי אדמה וגזר על חשבון הבשר בצלחת- ופה הבשר היה במיעוט מאוד מצומצם.
גם לא מדובר במנת מרק גולאש- אז מה היתה ההצפה הזו ברוטב?

לשתיה שתינו לימונדה בקנקן (36 שקלים -שלטעמי הוא מחיר מופקע ופרוע לגמרי- ראבאק!!! קנקן לימונדה- מאילו חומרי גלם יקרים אתם בונים אותו וכמה מורכב זה צריך להיות שבגללו אתם מוכרים אותו הרבה יותר מעלות של מנת שווארמה + שתייה???), וקולה ופאנטה (13 שקלים לכל אחד - גם נראה לי יותר מדי).

לחם מרוקאי שהוזמן בנפרד (פרנה, די קטנה יש לציין) לא נראה לי שצריך לעלות 13 שקלים.
(אני די מסופק אם הם מייצרים אותו במקום אלא רק מחממים קלות במיקרוגל...)
ונקודה חשובה יותר לגבי המסעדה הזו- כשאתם מוצאים מנות עתירות רוטב- במה אתם מצפים שאנשים יאכל ואותו? בכפית? גם כשמדובר במנת חריימה?
יותר מזה- מנות ראשונות- שכוללות כבד קצוץ - לא אמור לצאת עם לחם כלשהו?
העניין הזה מאוד הפריע ומפריע לי.
סוג של חזירות במסעדה כשרה...

תמחור
באופן כללי - לא נראה לי 3 שארוחות עיסקיות ל4 מבוגרים +מנת פסטה הכי פושטית שיכולה להיות צריכות  להגיע למחיר של כמעט 450 שקלים!!!
אבל זה (חלקית) נובע ממחירי שתיה קצת מופקעים.
וזה מה שקרה אצלנו.
רק השתיה עלתה 111 שקלים - בעיסקית?

לקינוח קיבלנו 2 פרוסות עוגת גזר, שתי פרוסות עוגת קוקוס ושוקולד, 4 קוביות חלווה, ותמרים.
(אני אישית לא נפלתי מהכסא בגלל אף אחת מהן...)

היתרון של מסעדת רגינה מתבטא ב2 נקודות:
1. היא כשרה.
2. היא במתחם תחנת הרכבת בדרום תל אביב.
יש מה לעשות כשיוצאים משם...


לסיכום:
אלו כנראה 2 היתרונות היחידים שלה.
ברג'ינה שמתיימרת להיות מסעדה עם רוח של עבר (מה העניין עם צלחות הזכוכית הקטנות הללו), כנראה שכשמדובר במחיר לסועד- המחירים מאוד מודרניים.
אולטרה מודרניים.

אני ממליץ למי שיכול להתרחק מהמסעדה הזו.
היא אמנם מנסה לשדר משהו אבל בצורת התמחור השערורייתית (משהו) שלה  -צריך אולי "לשדר" לה משהו אחר ולהתרחק ממנה לתקופה מסויימת...

אני חושב שפעמיים ליפול שם זה מספיק.