יום רביעי, 25 בדצמבר 2013

ביקורת מסעדה: בורוכוב 88 רעננה

בורוכוב 88 רעננה היא מסעדה כשרה וניתן לראות זאת בעיקר לפי האוכלוסיה המגיעה לשם.
יש להםכשרות מהדרין של רבנות רעננה ומנהלים אותה שלושה גיסים נחמדים... (פגשתי אותם).

בקיצור התיישבנו לארוחה והוסבר לנו שארוחה עסקית כוללת מנה ראשונה ושתיה במחיר המנה העיקרית+12 שקלים.

לקחתי מרק עדשים חומות שהיה בסדר גמור.
המרק הכיל גם אטריות קמח שגרמו לו להיות ממלא ביותר. 

השותפה שלי לארוחה לקחה לה סלט ירוק שהתגלה כסלט עלים, עגבניות שרי ורוטב קל- אני חושב שזה היה סוג של ויניגרט.

לעיקרית לקחתי פוקצ'ינה חצילים (45 שקלים) שהתגלתה כפוקצה דקה ועגולה (כמו פיצה) ועליה הונחו חצילים וגבינת פיקורינו.
להפתעתי - חששתי מדובר בסוג של פיצה- הסתבר שהמנה היתה טעימה מאוד.


השותפה שלי לארוחה לקחה  פילה סלמון צלוי על תפוחי אדמה בתנור (79 שקלים) - שהגיעה והיתה מנה גדולה ויפה.
לטענת השותפה שלי- הדג היה מצויין.



לסיכום
האוכל היה בסדר גמור.
התמחור קצת גבוה מדי - עיסקית בצהרים של 91 שקלים (מנת הסלמון) נחשבת לגבוהה מדי גם בתל אביב ושם התחרות גבוהה הרבה יותר.

בקיצור- אם לוקחים את המנות הזולות יותר בתפריט- העיסקית משתלמת.

חניה- יש בסביבה

 מומלץ?
תלוי במנה. אבל בגדול לאוכלי כשר- מדובר במסעדה מצויינת עם תמחור שפוי יחסית.





יום שישי, 20 בדצמבר 2013

ביקורת מופע: הפרוייקט של עידן רייכל - קונצרט חורף, האנגר 11 נמל תל אביב

נתחיל בחלקים היותר מהנים:
1. אין ספק שמדובר באמן ישראלי אולי מהמקוריים ביותר שקמו לנו פה בארץ.
2. מדובר גם באיש צוות מופלא שלא מפסיק לפרגן ולתת לאחרים את מרכז הבמה, תוך שהוא נמצא לא רחוק משם.
3. ככותב וכיוצר מוזיקה מדובר בלי ספק באחד האמנים הישראלים היותר פוריים שיש לנו.
בטח על רקע כל שאר האמנים שפועלים פה (מסוגו של אביב גפן, למשל) ושהצליח לפצח את הטעם הישראלי האולטימטיבי שכולל קהלים מכל הגוונים שמחוברים לסגנונות שונים אבל כולם מאוד אוהבים את החומרים שלו.
4. ההופעה שכוללת את רייכל ועוד 12 מוזיקאים ומלווים שונים, יוצרים חגיגה אפריקאית וים תיכונית מפתיעה.
כיון שמדובר בקונצרט חורף, חשבתי שמדובר במשהו אינטימי של רייכל על הפסנתר ותו לא.
אז זהו שממש לא.
רייכל ושער הצוות שעלה לבמה נתנו חגיגה וחאפלה אפריקאית ממדינות שונות (אתיופיה, זנזיבר, סנגל, פורטוגל, מרוקו, ועוד)
5. הצוות שליווה את רייכל ובשלבים מסויים אף הוביל את המופע היה מצויין וכלל את כברה קסאי, אילן דמתי, ומאיה אברהם שכבר נמצאת בחודש התשיעי ולמרות זאת נתנה הופעה מרגשת.
6. לאחר ההופעה נמכרו חולצות ודיסקים בדוכן ליד היציאה.
המחיר של החולצות היה שווה לכל נפש: 20 שקלים לחולצה.
לא שמדובר בחולצות של "לקוסט"- אבל הנה דוגמה למחיר סביר ועממי שמשאיר טעם טוב.




החלקים הפחות מהנים:
1. עמידה בזמנים.
אם מזמינים את הקהל לשעה 19:30 למה מתחילים בשעה 21:30?
תזמין ישר לשעה שבה אתה רוצה להתחיל וזהו- ממילא מדובר בשעות לחוצות בתנועה- אז למה לגרום לעומס מיותר?
2. הישיבה בהאנגר 11 היתה על כסאות לא ממש נוחים.
בהתחשב בכך שההופעה ארכה יותר משעתיים - זה היה סוג של עינוי מסויים.
3. מחיר כרטיס של 240 שקלים הוא קצת מופקע.
אני מבין את הצורך של רייכל לעבוד פחות ולהרוויח יותר אבל יש הופעות לא פחות טובות בפחות מחצי המחיר.
ודווקא בגלל הזיהוי שלו כאמן כלל ישראלי זה בטוח מונע מקהלים רבים אחרים להגיע להופעות שלו.
4. רוב הקהל בא לראות את עידן רייכל שר את השירים היפים שלו.
בפועל החלק שלו היה פחות משליש.
שאר הזמן היה הופעה של הזמרים שליוו אותו כברה קסאי, אילן דמתי, מאיה אברהם, ועוד זמר אתיופי שאני לא מכיר אבל היה בעל נוכחות על הבמה.
גם השירים של רייכל היו קצרצרים.
מצד שני השירים ש"יובאו" ממדינות אפריקה היו ארוכים במיוחד...
ככה שזה היה החלק הרבה פחות נחמד בקונצרט הזה

מצד שלישי
לרייכל יש יכולת מדהימה לקחת משהו ממוחזר ללהפוך אותו למרגש, לדוגמה הדואט שניהל עם אילן דמתי שהוריו חרשים.
מצד שני הכנסת השירים החדשים שלו מהאלבום החדש- רבע לשש, גרמה לחלק לא קטן של ההופעה ליות מיוחדת משהו.

בקיצור- בכפוף לדברים הפחות נעימים- ההופעה היתה טובה מאוד.
מומלץ בחום.

 

יום שלישי, 3 בדצמבר 2013

ביקורת פרסומת: רויאלטי שעונים

הרבה זמן לקח לי לשבת לכתוב את הביקורת הזו.
הפרסומת הזו: "...הוא קנה לי שעון בהנחה אז עכשיו אני אחזיר לו ואקנה שעון בהנחה..." הצליחה לעשות משהו שלא הרבה פרסומות אחרות הצליחו.
להמאיס אותה ואת הרשת הזו עלי.
וזה למה?
מדובר בדמויות של שתי פרחות שאם קנו להן מתנה בהנחה- הן רואות את זה כעלבון.
או משהו משפיל.
ואני תוהה - מה משפיל בקניית מוצר בהנחה?
מה לא בסדר בזה?

אני מבין שהכוונה הנסתרת מאחרוי הפרסומת היא שעכשיו יש הנחה- אבל הצגת המטומטמות הללו בריש גלי- מעצבנת אותי.
מעצבנת ומגעילה אותי כיון שבסופו של דבר הן בכל זאת מציגות סוג של תת תרבות (מגעילה ודוחה לטעמי שהאישי) שמעריצה מותגים ומשתעבדת למחירים מופקעים.

אני לא רואה שום סיבה להכנס לחנויות הרשת הזו, בטח ובטח בזמן שהם מעלים פרסומת דוחה מהסוג הזה.

באופן כללי אני חושב שחשוב להשתמש ברעיונות חדשים כשרוצים לפרסם מוצרים או מבצעים- אבל לא כשמעצימים תת תרבויות נחותות ועלובות.
השימוש בסלבריטים שונים לקדם את התת תרבות הזו- לא מוסיף להם או לפרסומות עצמן.


 

יום ראשון, 1 בדצמבר 2013

ביקורת מסעדה: מפגש הסטייק

מפגש הסטייק היא מסעדה עם וותק ארוך מאוד של מסעדנות ישראלית.
המסעדה עברה כמה וכמה מיקומים ונחתה בדרך מנחם בגין 37, תל אביב.

בעבר היא היתה פתוחה 24/7 מה שגרם לכל מיני אנשים לא כל כך נעימים לבוא לשם לסגור את הלילה שלהם.

ולכן כשהגעתי לשם לארוחה עיסקית - התלבטתי קשות בין מפגש הסטייק ומסעדת מי ומי.
מי ומי היתה כמעט ריקה. מפגש הסטייק היתה מאוכלסת בכל מיני אנשים- מבחוץ הכל נראה סביר.

החלטתי בשבריר של שניה ללכת על המפגש.
בדיעבד - זו היתה טעות.

בעבר כשישבתי במסעדה מיד הוגשו לנו סלטים ראשונים - עוד לפני שהזמנו משהו.
הפעם השתנתה הגישה.
סלטים בעלות של 23 שקלים לסועד.
במקומם קיבלנו ירקות מוחמצים - סבירים.
סלט עגבניות חריף- לא מטבוחה - סביר.
טחינה - טעימה.
ושני כדורי פלאפל טבולים בטחינה.

החלטנו ללכת על העיסקיות ב69 שקלים.

לקחתי שני שיפודי פרגיות- שהיו טובים אבל לא מעבר לזה בתוספת סלט ירקות.
הסלט היה טרי וטוב.

בנוסף קיבלנו לאפה - חמה.

הבעיה במסעדה לא היתה האוכל.
הוא דווקא היה סביר.
הבעיה היתה האווירה במסעדה.
למרות שהיא לא היתה מלאה - היא היתה רועשת בעיקר בשל הצוות עצמו.
ישב שם כנראה גם אחד מהבעלים או חבר של הבעלים וכל הצוות בא לשם להגיד שלום ולצחוק איתו ועם משפחתו.
זה היה באמת לא מהנה וחבל כיון שלא הצלחנו להנות מהארוחה עצמה.

בנוסף, השירותים במסעדה מעוצבים בצורה מודרנית מאוד, חבל רק שהם מלוכלכים כל כך...

חשוב להגיד שמדובר ביום ראשון בבוקר- לא בשבת בצהרים - רוב המסעדה היתה ריקה אבל הרעש וההמולה המיותרת- ממש קילקלה את כל העניין.

כבר באמצע הארוחה הצטערתי שלא נכנסנו למי ומי.
כשיצאנו החוצה ועברנו ליד מי ומי - וראינו שהיא ריקה לחלוטין- ממש הרגשנו מבואסים.




יום רביעי, 27 בנובמבר 2013

ביקורת מסעדה: איזבלה - אוכל איטלקי

מכירים את המסעדות האיטלקיות שרואים בסרטים האיטלקיים?
כאלה שנחשבות למסעדות ביתיות/משפחתיות?
מסעדות שכולם שם מכירים את כולם?
מסעדות שבהן האוכל תמיד טרי טעים ומתעדכן על בסיס קבוע וכשרוצים לצאת לאכול, זו הבחירה האולטימטיבית.
בעבר כשנסעתי לטיול באיטליה, היינו כמה לילות בפירנצה, ושם הפנו אותנו העובדים בקבלה למסעדה שהיתה ממש מול החלון במלון שלנו.
נכנסנו לשם פעם אחת והוקסמנו.
חזרנו לשם פעם אחר פעם.
הגיעו לשם סועדים מקומיים, והסיבה היתה ברורה:
האוכל היה מצויין, לא שיגרתי, ושונה לחלוטין ממה שאכלתי בארץ במסעדות איטלקיות.
לדוגמה: מנה ראשונה- פסטה.
מנה שניה - פסטה מסוג אחר...
בקיצור - אכלנו שם ערב אחרי ערב.
לא היינו צריכים יותר מזה- אחרי הערב השני כבר זכרו אותנו והציעו לנו בכל פעם - משהו אחר.
בקיצור- אמנם מסעדה סבירה במונחים איטלקיים (לא זולה ולא יקרה)- אבל האוכל והיין שם עשו את הזכרונות שלנו מפירנצה למשהו מיוחד.

בשל פגישה מקצועית הגעתי למסעדה.
הבעלים חאלד ויפה קיבלו אותנו ואני חייב להגיד - שהרבה זמן לא פגשתי מנהלי מסעדה ומדובר במסעדה ותיקה עם רזומה של 14 שנות עבודה - שגם מתואמים בצורה מפתיעה, וגם התגלו כאנשים מקסימים.
כאלה שמדברים בגובה העיניים ובאמת מתעניינים בלקוחות שלהם.
בכלל- הלקוחות שם נקראים "אורחים" ולא לקוחות- משהו שמרמז בצורה קלה על הגישה- וזו כבר גישה והתחלה מצויינת.

מאחרינו ישב אדם די מבוגר ולפי ההתנהלות שלו- מדובר באדם שמגיע על בסיס קבוע למסעדה ושיש לו שולחן קבוע- מה שמבחינתי מעיד יותר מהכל על האופי הנפלא של המסעדה הזו.
לאחר שסיים את הארוחה שלו- עבר דרך השולחן שלנו ולמרות שלא הכרתי אותו עד לאותו רגע- הצלחנו למצוא מכרים משותפים.
אני חייב לציין שמדובר באדם רציני - ניהל בנק בעברו, ולמרות זאת השיחה הקצרה היתה נעימה והכניסה אותנו לעניינים.

לראשונות הזמנו "פוקצ'ה איזבלה", מתחי פוקאצה טריה שהגיעה עם שמן זית וחומץ בלסמי, וממרח עגבניות מיובשות. - היה טעים במיוחד.
בנוסף לקחנו מנת אנטיפסטי - טעים מאוד.
הנה תמונה- מילים מיותרות פה:



לעיקרית הזמנתי "טריו איזבלה" - נתח של אנטריקוט, פילה עגל, כבד אווז ברוטב פטריות ועשבי תיבול.

בנוסף צ'יפרו אותנו ברביולי ערמונים בשמנת - שהיתה מנה מעולה.
המנה העיקרית השניה היתה פילה סלמון ברוטב עגבניות, לימון, טריאקי ועשבי תיבול / שום לימון ויין - שגם הוא היה לא פחות ממצויין.

בקיצור האוכל היה מצויין.

השירותים היו נקיים.
חניה בסביבה (ואחר כך הסתבר לנו שאפשר לחנות מתחת לבניין... בחינם).


כתובת:
שד' בן גוריון 6 ליד סיטי סנטר, המושבה הגרמנית, חיפה.
טלפון: 053-8094591

סיכום ושורת המחץ:
בקיצור- גם אני רוצה שולחן קבוע במסעדה הזו.



יום שבת, 23 בנובמבר 2013

ביקורת: עין עבדת - שמורת טבע

כמו בכל סופשבוע, חיפשנו פתרון שימנע מדור ההמשך לפרק את הבית מרוב שיעמום או שלחלופין שינתק אותם מהמסכים.
עלתה ההצעה לנסוע לעין עבדת.

מדובר בשמורת טבע שקרובה מאוד לשדה בוקר.

הנסיעה מהמרכז לוקחת כשעתיים אבל בסה"כ היתה קלה- בשבת בבוקר הכבישים די פתוחים.

הכניסה בתשלום:
29 מבוגר.
15 ילד.

לא זול, מכונית של 5 מבוגרים בקלות מגיעה לכמעט 150 שקלים, ולטעמי זה טיפטיפה יקר אבל בסיכומו של דבר- די משתלם.

ירדנו לכיון הואדי, בכביש סביר ותו לא.

חנינו במתחם החנייה והתחלנו ללכך לאורך הואדי.
מדובר בואדי שיש בו נחל עם מים - גם בסוף הקיץ, עם איילים ונשרים שמקננים בו, כשניתן לראות את השכבות של הקרקע בצורה מרהיבה.


הטיול יחסית די קל- וגם אנשים מבוגרים יכולים ללכת בו.
חזרנו לחניון העליון אחרי כשעה וחצי ובו יש מקומות ישיבה מוצלים עם שולחנות.

 וגם בו גילינו שירותים נקיים ומתוחזקים היטב (לא כמו בהבימה- אבל עדיין מדובר בשמורת טבע)...

בחנות של החברה להגנת הטבע גילינו כי ניתן לישון באוהלים בשמורה- וזה לבד פרט מעניין.

סיכום:
בילוי לא מורכב או קשה מדי לסופשבוע עם ילדים - מקום יפה שהחברה להגנת הטבע משקיעה הרבה בתחזוקתו - ויפה שכך.

מומלץ בחום.

יום שבת, 16 בנובמבר 2013

ביקורת מסעדה: מסעדת 88 כביש עוקף חדרה

חזרנו מסופשבוע בצפון.
יצאנו מוקדם- כיון שלא רצינו להיתפס בפקקים של מוצאי שבת - לכן גם לא אכלנו בצפון ונסענו על כביש ואדי ערה.
די התלבטנו אם להכנס לאל באבור בצומת אום אל פאחם אבל הרצון להמנע מהפקקים דחף אותנו דרומה ולכן המשכנו.
עצרנו לביקור אצל חברים של שעה ביציאה מואדי ערה, ואז כבר היינו באמת רעבים.
שקלתי אם להמשיך לאחמד את סלים ביציאה של הרצליה בכביש החוף אבל אז נזכרתי במסעדה הזו שנפתחה לא מכבר.
זו היתה הזדמנות "לדגום" אותה.

המקום מבחוץ מטופח ונקי מאוד.
חנייה יש מספיק. 
לפחות לשבת אחרי הצהרים יש מספיק. 
לשעות הצהרים- זה כבר עניין אחר ונשקול טוב טוב אם אנחנו רוצים לבדוק אותו בהזדמנות אחרת.
את הסיבה תבינו בסוף.

הקונספט של המסעדה הוא הקונספט הרגיל של מסעדות מזרחיות במחוזותינו:
מנות ראשונות (15 שקלים אם מזמינים מנה עיקרית, 30 אם לא).

קיבלנו לראשונות:
חומוס וטחינה - מצויין.
סלט ת"א במיונז, אפונה ושמיר- לא התחברתי אליו, נראה לי שזה היה וריאציה של הסלט המוכר של סלט ת"א היהודי.
סלט ערבי קצוץ- היה טרי אבל לא כל כך מטובל.
סלט סלק - מצויין
סלט חצילים בעמבה - שמצד אחד היה מפתיע, אבל עדיין עמבה??
סלט בורגול.
סלט אבוקדו - מצויין
סלט עלים ירוקים וחצאי עגבניות שרי שלטעמי היה מעולה.
סלט גזר מרוקאי- בסדר.
כל המנות הראשוונת מגיעות בכלים גדולים יחסית למסעדות אחרות (באחרות זה "סירות" קטנות, פה מדובר בקעריות יפות מבחינת הגודל שלהן).
היו עוד אבל זה מה שאכלתי.
בנוסף קיבלנו 2 פיתות מחוממות...  וזה כבר היה צריך להיות סוג של סימן אזהרה...

לעיקריות הזמנו (היא) סטייק אנטריקוט (90 שקלים)- שהיה ככה.
צלעות כבש (אני) במחיר 85 שקלים.
האנטריקוט - לא היה טעים. אני לא יכול להגיד מה - פשוט לא היה טעים.
הוא היה מסטיקי ולמרות שהיה בדרגת העשיה הנכונה- מדיום- לא היה טעים.
הצלעות היו שומניות יתר על המידה הנסבלת.
כחצי מהמנה נשארה בצלחת.
(למותר לציין שהמלצר לא טרח לברר למה לא אכלנו - שנינו-  חצי מהמנות העיקריות... אבל ניחא.)
בנוסף קיבלנו ציפס סביר, אורז עם אפונה ותירס שהיה טעים (לאור העובדה שלא אכלתי אורז 4 חודשים- היה כיף להזכר בטעם...), ותפוחי אדמה מבושלים.

לשתיה הזמנו קנקן תפוזים (20 שקלים).

השירות:
השירות היה בעייתי מאוד.
לקח למלצר "שלנו" בערך 15-20 דקות להביא לנו תפריטים.
אני יודע שאתם מתפלאים - אבל כשראינו משפחות שלמות מתיישבות ומקבלות תפריטים ומנות ראשונות בזמן שאנחנו עדיין המתנו לתפריטים - זה היה די מרגיז.
בכלל, היו משפחות שהגיעו כ10 דקות אחרינו, (התישבו לידינו) אבל קיבלו את האוכל לפנינו.
ולמרות שהגענו הרבה לפניהם - ראינו אותם יוצאים אחרי שסיימו את האוכל ואפילו קיבלו קפה ותה ...
ואנחנו עוד המתנו למנות הלא כל כך מדהימות שלנו...
גם לחשבון המתנו 10 דקות - מה שמאוד מפתיע כי גם במסעדות הכי מעפנות שהייתי בהן- החשבון תמיד מגיע מיד...

תובנות
המסעדה די חדשה. וזה ניכר בה בצורה בולטת.
האוכל לא אחיד ברמתו. ומסעדה מזרחית שמגישה פיתות מחוממות - עושה לי הרגשה לא נעימה בבטן...
ראבק!! פיתות מחוממות??? במסעדה מזרחית? זה כמו לקבל אורז שרוף במסעדה סינית...
גם השירות - ממש יכול להשתפר.
ובעניין השירות אני אגיד משהו, שאולי אתחרט עליו, ובכל זאת:
כל השולחנות סביבנו של משפחות ערביות- קיבלו שירות מיידי ומהיר.
על פניו- (אני לא יכול להתחייב על זה) אבל ראיתי שהם הם קיבלו גם דברים נוספים - בזמן שאנחנו המתנו לכל שלב הרבה מאוד זמן.
אני לא יכול להתלונן על זה- כיון שהמלצרים יכולים לתת מה שהם רוצים למי שהם רוצים-אבל אני מצידי יכול לא לבוא לשם... ולא להמליץ על המסעדה.
אני אומר את זה בזהירות כיון שאחרי 10 דקות שהמתנו לחשבון, המלצר שלנו הציע לנו קפה ותה- אבל אותנו זה כבר ממש לא עניין- רצינו את החשבון (225 שקלים בסיכומו של דבר לפני טיפ) ולעוף משם.
פתאום הבנתי שבזמן שאחרים שהגיעו אחרינו כבר קמים משם-המלצר בכלל לא ביקש להכין לנו את החשבון כי רצה להגיש לנו קפה ותה.
אבל אנחנו כבר היינו במקום אחר.
מצד שלישי - אני לא יכול להשתחרר מההרגשה שאולי במסעדה הזו רוצים לתת לנו להרגיש איך הם מרגישים כשמפלים אותם בגלל שהם ערבים...
לא יודע.
בכל מקרה - לא יצאנו משם מרוצים וזו הנקודה המרכזית בכל הסיפור הזה.
שבעים - כן. שבעי רצון- ממש לא.

סיכום: 
אני חושב שאני אחזור לבקר שם אבל רק בעוד שנה שנתיים- אחרי שיסיימו את תקופת ההרצה.
יש באיזור מספיק מסעדות מהסוג הזה.
ואין סיבה שאצא ממסעדה ועוד חדשה בהרגשה ממש לא טובה.

יום שלישי, 12 בנובמבר 2013

ביקורת מסעדה: שווארמה אמיר צק פוסט

הגענו לפגישה עיסקית לאיזור שמול קניון לב המפרץ.
החלטתי לאכול בסיום המפגש לפני שאני מתחיל לצאת בנסיעה דרומה.
ראינו את שווארמת חאזן, אבל היא היתה ריקה מאדםולכן המשכנו לחפש והגענו לשווראמה אמיר.

איך שנכנסנו - פנה אלינו השווארמה מן (אני לא יודע אם יש לתפקיד שלו שם אחר - שווארמיסט? אני בקושי יכול להגות את זה...) ושאל אותנו מה אנחנו רוצים.
לקחנו שתי מנות שווארמה בפיתה.
לקחתי לתוספות חומוס טחינה, עגבניה, ובצל.

השווארמה היתה מצויינת.
אנ ילא נכנס לעניין הבריאות כי לפי זה- לא היינו אוכלים כלום בחוץ חוץ מסלט וגם בסלטים שאכלתי בכמה מקומות היו גורמים לא בדיוק בריאים...
והכוונה לחרקים, ודברים מהסוג הזה. 
 בקיצור שווארמה מצויינת, נדיבה, ושהוגשה עם חיוך - משהו שהרבה זמן לא ראיתי במסעדות בארץ.
לרוב השירות הוא קורקטי- המארחת או המלצרים מציעים לך לשבת ותו לא.
ופה היה חיוך רחב.
מפתיע עד כמה שהעניין הזה השאיר עלי את חותמו- ובמיוחד לאור בעובדה שגם השווארמה עצמה היתה טעימה.
ובכל זאת.

בקיצור - מומלץ בחום: מנה נדיבה, פיתה שלא נקרעה וספגה את הטעמים בצורה מצויינת.

בנוסף קיבלנו צלחות (עם דגש על צלחות- לא צלוחיות!!!) לטובת חמוצים.
לטעמי הם היו החלק הפחות טוב בעניין אבל גם פה - מדובר יחסית בחמוצים יותר איכותיים- לקחתי פרחי כרובית- שהיו לבנים ובהירים- בניגוד למקומות אחרים שבהם הכרובית ראתה ימים טובים יותר ושחורים פחות... פה היא היתה טריה כשהוחמצה- אבל אני פחות אהבתי את הטעם שלה.
גם המלפפונים החמוצים בחומץ היו איכותיים - אבל אני פחות אוהב אותם - אבל זה עניין של טעם.

שירות אין - כיון שלקחתנו בפיתה, אבל כשהתכוונתי לשלם מיד עם ההגשה- הזמינו אותי לשלם אחרי האוכל (בטענה שבעבר היתה מוצאת חן בעיני יותר: "אולי תרצו עוד חצי מנה אחרי???")...

חניה - לא משהו. 
בכלל כל האיזור הזה אף פעם לא היה להיט בעניין הזה.
 
בקיצור- מומלץ.
 
 שווארמה אמיר
כתובת:ההסתדרות 56 חיפה

יום שבת, 19 באוקטובר 2013

ביקורת מסעדה: וויטהול הרצליה פיתוח

הגעתי בשעות הצהרים לפגישה עיסקית באיזור והופתעתי עד כמה המקום שינה פניו.
בעבר היו ברחוב משכית הרבה מאוד מסעדות עממיות.
עכשיו הכל יקר שם.
במקום סינית זולה  (מישהו אמר פאסט פוד?) יש שם הודית יוקרתית...
בקיצור כיון שרציתי בשר נכנסנו לוויטהול.
הלכנו על עיסקיות  

אני בחרתי בעיסקית של הספריבס.

לפתיחה קיבלנו צלוחית של סלסב עגבניות ושמן זית עם לחם טרי (טעים מאוד).

למנה ראשונה בחרתי מרק ביתי משתנה שבאותו היום היה מרק ירקות שהיה חריף משהו וכלל בעיקר ירקות שורש אבל באופן כללי היה טוב.

השותפים שלי לארוחה בחרו בחציל קלוי עם טחינה- דיווחו שהמנה היתה טובה מאוד.

החסרון היחידי בעיסקיות של וויטהול היה במנות הראשונות.
יש בחירה גדולה מ3 המנות שניתנות בחינם אולם המחירים שלהם יקרים משמעותית והופכים אותם ללא כל אך כדאיים לסועדים ומונעים מהסועדים לטעום מנות שיכולות למכר בערב במחיר מלא.
הדוגמאות הטובות הן הקרפציו או הפאטה כבד שעולים 12-14 שקלים נוספים.
ראבאק- כמה עולות 2 חתיכות של קרפציו חתוך דק ודפוק עוד יותר דק?
כמה עולות 3 חתיכות של כבד?
שני שקלים?
הם לא יכולים לספוג את זה?
זה הדבר היחידי הפחות מוצלח שאני יכול להגיד על הארוחה העיסקית שלהם.
לעיקרית לקחתי כאמור צלעות ספיריבס ברוטב גריל שהתגלו כמצויינות. לא פחות.
הורטב היה רוטב גריל והצלעות היו עסיסיות, נימוחות וטעימות מאוד - מומלץ בחום.
לתוספת קיבלתי ירקות מאודים בשמן זית ולימון שהכילו בעיקר כרוביות (שחביבות תעלי באופן מיוחד ומהוות שינוי מרענן מהתוספת הרגישה של רוב המסעדות בהן אכלתי, שמגישות שעועית ירוקה בשום ושמן זית...)

לשתיה הזמנתי אשכולית אדומה.

סיכום:
כשמתייחסים לארוחה עיסקית שאמורה להיות זולה ומהירה- זה לא היה כל כך זול אבל עדיין הספיריבס היו כל כך טובים שמדי פעם אני חושב שאפשר לתת לעצמנו ארוחה שכזו.
לא ברמה היומית אבל פעם בשבוע שבועיים- זו ארוחה טעימה מאוד ויחסית סבירה.

שירות: כיון שהמסעדה היתה די למאלה - השירות היה קצת איטי אבל לא משהו צריך להעיר עליו.


סיכום סופי:
אופציה די טובה לעיסקיות באיזור הרצליה פיתוח.
חבל שהם מתקמצנים בעניין של הראשונות אבל התחלופה העצומה של הלקוחות כנראה מאפשרת להם את זה.

יום שלישי, 8 באוקטובר 2013

ביקורת בית קפה: קפה קפה יבנה

בתי קפה ביבנה זו נקודה כואבת.
מאוד כואבת.
במשך שנים לא היה בית קפה נורמלי אחד ביבנה וזה באמת די מפתיע כיון שיש ביבנה כ30,000 תושבים...
נכון שמדובר בפרוור שינה אמיתי של המטרופולין של גוש דן אבל רק בזמן האחרון נפתחו שני בתי קפה סבירים:
  1. המרפסת 
  2. קפה קפה.
לקפה קפה בגעתי לפגישה עיסקית.
הזמנו 3 סלטים: קצוץ זהים  עם שינויים ניואנסיים קטנים:
אני בלי פטרוזיליה וגזר
היא: בלי רוטב
הוא בלי פטרוזיליה.



הסלט הגיע יחסית בזריזות (אבל לא היה ממש לחץ על המטבח שם), וכל אחד קיבל את מה שביקד בדיוק- זה יאמר לזכותם.

בנוסף הגיעו לחמי דגנים עם חמאה וקערית טחינה.

המחיר 39 שקלים - סביר לכמות הסלט.

סיכום:
מחיר מול כמות- נדיב
איכות- טובה.
שירות- טוב מאוד.

מומלץ ליבנאים שיצאו סוף סוף מהבתים שלהם ויוכלו גם לשתות קפה ולנשנש משהו גם ביבנה.

קפה קפה
העולש 2 יבנה
ליד בית התרבות של יבנה
08-6640665

יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

ביקורת מסעדה: גחלים ביל"ו סנטר

נסעתי לאיזור גדרה עם הזוגית.
היינו שנינו רעבים.
הסתכלנו שמאל וימין וראינו את "גחלים" במתחם ביל"ו סנטר.
נכנסנו.
חשוב לציין שזה היה ביום ראשון אחרי הצהרים.
יש להם עסקית שכוללת מנות פתיחה שמיד אסקור אותן בנפרד, ושיפוד אחד (52 שקלים) או שנים (67 שקלים) לבחירה.

אני חייב לציין שמה שעלה לי לראש כשקיבלנו את המנות הראשונות זה 
1. השיפור המדהים שקרה למסעדות בישראל ב15 השנים האחרונות.
השינוי הוא שסלטים רבים השתדרגו בצורה מרשימה, וקיבלו טוויסטים חיוביים מאוד.
זה קשור באופן כללי לתרבות השפע בעולם שלא פסחה עלינו וגם לתוכניות הבישול בטלויזיה ששידרגו את הטעם של הסועד שמצביע ברגליו ודורש תמורה הולמת יותר לכספו

2. נקודה נוספת שחשבתי עליה היא שהארוחות העסקיות בהרבה מהמסעדות בארץ די חוטאות למטרתן.
המטרה העיקרית שלהם היא לתת לעוברים ושבים שלרוב גם עובדים בסביבה אלטרנטיבה להפסקת צהרים ולסנדוויץ שאמא שלי היתה מכינה לאבא שלי בכל יום.
עלות הסנדוויץ היתה - נמוכה מאוד.
ולכן עלות של 67 שקלים לארוחה של שני שיפודים היא לטעמי קצת די מוגזמת.
במיוחד כשהאלטרטיבה כל כך זולה.
באופן כללי אני חושב שעיסקית לא צריכה לעלות מעבר ל50-40 שקלים כולל הכל (גם טיפ).
כיון שצריך לזכור שאם עובד יוצא בכל יום,שזה במשך 20 ימי עבודה בחודש, לארוחת צהרים עיסקית - הוא עלול להשאיר במסעדות 1000 שקלים - וזה רק לארוחת צהרים!!!
אם שכר המינימום הוא 4600 שקלים- אין סיכוי שמישהו ישלם את זה.
וגם אלה שמרוויחים 8000 שקלים לחודש- לא יכולים להשאיר סכום כזה במסעדות - וזה רק לצהרים.

אז נכון, יש מקומות עבודה שמממנים את זה לעובדים.
אבל גם להם זה לא זול.
ואם כבר חושבים על יוקר המחיה בארץ והדרכים להוזיל אותו- הנה עוד אופציה משמעותית לשיפור.

אם מישהו חושב על בעלי המסעדות בארץ, אז ביננו? כמה עולים שני שיפודים? (מבחינת המסעדה- כמות הבשר על השיפודים מסתכמת ב4-3 שקלים הרי אין שם 100 גרם!!!) כמה עולים הסלטים? עוד 5 שקלים? הרי ירקות לא עולים יותר מ10 שקלים לקילו ומי אוכל קילו ירקות? בודדים...
ולכן העלות של המסעדה על הפרודוקטים  לא עולה על 10 שקלים בממוצע.
תוסיפו הוצאות קבועות של שכירות, עבודה וחשבונות חשמל וכאלה שגם הם צריכים להיות מתומחרים באותו סכום.
וצריך להוסיף עו רווח ששוה גם הוא ל10 שקלים בממוצע.
ככה שבסופו של חישוב העלות של הארוחה היא 30-35 שקלים.
וככה מתקבלת ארוחת צהרים שכולם מרוויחים ממנה.
אז מה העניין?
בעלי המסעדות לא חושבים לטווח ארוך.
אין הרבה מסעדות בישראל שחושבים על בניית מוניטין לטווח ארוך.
אלא לבוא, להרביץ מכה, ולברוח עם הכספים של הספקים.
זה לא שאני חושב שבגחלים זה המצב אלא שמצב המסעדנות הכללי בישראל הוא די כזה.

בקיצור, לאחר ההקדמה הזו ניגש למנה העיקרית- ביקורת על מסעדת גחלים:
לראשונות הוגשו מבחר לא רע בכלל של מאזטים:
סלט ביצים - מצויין
סלט חצילים בטחינה- טעים
סלט פטריות במיונז- נשמע רע- הביצוע- טעים.
קישורים בתחמיץ- בסדר.
חציל על האש.
פלפלים כבושים - טובים.
סלט סלק - טוב.
סלט גזר.
טחינה (בתוספת מיותרת לטעמי של 5 שקלים) סמיכה.
ועוד כמה סלטים שתוכלו להתרשם מהם בתמונה.



כולם היו טובים מאוד.
לעיקרית הזמנו שיפוד פרגיות, לבבות, וכבד.
 
לתוספות קיבלנו סלט ערבי ושעועית ירוקה בשמן זית ושום.
שניהם הגיעו בצלחות גדולות ויפות.

לשתיה הזמנו קולה זירו ולימונדה.

סיכום:
בסך הכל - הארוחה היתה טובה.
הכמויות יפות.
השירות משתדל מאוד (ומצליח בזה).
החסרון היחידי הוא המחיר הכולל של הארוחה: 124 שקלים לפני טיפ - וזה אומר הכל בהתייחס למה שכתבתי על ארוחות עיסקיות בארץ...

 

יום שישי, 4 באוקטובר 2013

ביקורת אולם חתונות: אליזה ספייס רחובות

אני יודע.
זה נשמע די פלצני לבקר אולם חתונות ואירועים.
אולם כיון שיצא לי בקרוב להיות בעוד כמה- אני אשווה בין אחד לשני.

אולם אליזה ברחובות ממוקם באיזור התעשיה ברחובות מה שמאפשר לו לתת לעבוד עד השעות המאוחרות של הלילה + חנייה חופשית וקרובה מאוד, אפשרות לירות זיקוקים בסוף החופה.
מה שאי אפשר להגיד על מקומות אחרים.

האולם עצמו מעוצב בסגנון שנות ה90 עם תקרה יחסית די נמוכה בצבעים ניטרליים (לא לבן ולא שחור).
האקוסטיקה לא מותאמת כראוי למאה ה21 ולכן כשיצאתי משם היו לי צלצולים באוזניים עוד שעתיים אחרי...

המנות בכניסה היו איך להגיד קצת עלובות: 
הרבה פסטלים ממולאים בפירה ת"א, (משולשים, סיגרים), קובה בשר - שהיה ממש לא ברור,דוכן שבו הוקפצו על הפלאנצה נתחי חזה עוף, שולחן קטן שבו היו כמה מלחות הגשה ובהן כל מיני ירקות חתוכים (פינגר פוד), ועוד צלחת קטנה מאוד יחסית לכמות האורחים שבה היה דג מלוח.



ברמה מסויימת היתה לי הרגשה שהגעתי לשנות ה80...

אלכוהול- בכלל אל היה שם למעט בירה.
ואני מדבר על משקאות תוצרת הארץ וחוץ- לא היה כלום...
האמת שזה ממש הפתיע אותי - אבל כששמעתי שמנה עלתה 130 שקלים כבר הבנתי במה מדובר...

אחרי החופה נכנסנו לתוך האולם.
על השולחנות היו מבחר של סלטים לא מדהימים: מטבוחה, חצילים קלויים, חומוס, קולורבי, זיתים, ולחמי פרינה (לחם מרוקאי שנעשה על אבנים).
כלום לציין במיוחד- כולם היו תעשייתיים.

למנה עיקרית לקחתי דג נסיכת הנילוס - בסגנון חריימה- שהיה דווקא טעים למעט החריפות הרבה שלו.
אין לי טענות לחריפות, למעט לעובדה שאני חושב שהיה יותר מנכון לציין בפני האורחים שמדובר במנה חריפה.
כאמור לי זה היה טעים ולכן לא התלוננתי יותר מדי.
לעיקרית חזה עוף על הגריל שהיה סתמי לחלוטין.
תוספות היו אורז, שעועית ותפוחי אדמה בתנור.
בגלל שמדובר בחמימות - נמנעתי מהם.

שתיה קלה היתה כל הזמן על השולחנות והוחלפה על  ידי צוות המלצרים באופן תכוף.

באופן כללי - השירות היה טוב.


סיכום: 
מקום די מיושן שעובד בסך הכל סביר בהתייחס למחיר המנה.
(האמת היא שזוגתי שתחיה הכינה אותי עניין וזה כנראה עניין של תיאום ציפיות - לא היו ל י ולכן הנפילה לא היתה משמעותית).
יחסית למירוץ המטורף של אולמות אירועים שמחפשים בכל יום עוד ועוד גימיקים לחדש כמו שקורה באיזור האולמות של אשדוד או ראשון לציון מערב- המקום הזה די רגוע ונותן למחיר הנמוך כל כך תמורה סבירה.
זה לא אומר שאני שולח אתכם לקבוע שם את השמחה הקרובה שלכם אבל טוב לדעת שיש מקומות שהמחירים שלהם לא אמורים לפשוט את עורם של המשפחות שבסך הכל רוצים להתחתן ולהתחיל את חייהם או לחגוג אירועים במחירים שלא יגרמו להם להכנס למשכנתא עוד לפני שראו דירה ראשונה...

יום חמישי, 12 בספטמבר 2013

ביקורת בית מלון: דן אילת

הבעיה עם בתי מלון בישראל, היא שלרוב, בתי המלון הם לא רחוקים מהתפיסה של המסעדות בארץ.
כלומר, מישהו מקים בית מלון, אם הוא לא הולך- מוכרים אותו למישהו אחר והוא מתחיל מחדש.
מלון דן באילת, היא יוצא מן הכלל הזה.
והכלל הוא רשתות חדשות שנכנסות ויוצאו מהארץ כל כמה שנים, או גורמים שרוכשים מלונות ומעבירים אותם אחר כך לגורמים חדשים.

מלון דן הוא מלון ישן.
ממש לא מלון עדכני. או חדשני.
מצד שני זה אחד המלונות היחידים בארץ ששומר על הרמה הגבוהה שלו כבר עשרות שנים.
בסך הכל מדובר במלון די וותיק שהתחזוקה הגבוהה בו למרות התפוסה הגבוהה בו- ניכרת בכל.


חזרנו ממנו אתמול, כשביום הראשון לשהותנו בו- המלון היה בתפוסה מלאה (1200 אורחים), ולמרות זאת העובדים בו, נתנו לנו שירות כאילו היינו האורחים היחידים בו.

החסרון היחידי של המלון, או נקודת התורפה שלו היא המסעדה.
המסעדה איננה גדולה מספיק כדי לאחר את כל האורחים - ברמה מסויימת אפילו לא בסבבים.
הבעיה הזו יצרה מצב שבו המתנו כ15-20 דקות להושבה, וברגע שקמנו, תוך שניות הושבו במקומנו אורחים אחרים.
משום מה כנראה שהעובדים במלון לא הרגישו בנוח עם האורחים שבמלון כיון שבכניסה לארוחה עמד מאבטח של המלון...

האוכל במלון- מצויין.
זוגתי החוקית טוענת שארוחות הבוקר של המלון הן הטובות בעולם.
בהתחשב בכך שמדובר באוכל כשר- אני די נוטה להסכים איתה.
הייתי במלונות אחרים והאוכל שם היה ברמות שונות, ובמלון דן ההרגשה היא שאתה מגיע למלון שהצליח להעסיק את כל המומחים בכל תחום.
הבשרים שם מקבלים טיפול נכון, התוספות מצויינות, הקינוחים מפתיעים, כל סידור האוכל מבוצע בנקיון מופתי, וכל דרישה מאנשי הצוות של המסעדה - מתמלאת בצורה מיידית ומדוייקת.

אני חייב לציין שבהשוואה למלון קוראל ביץ (המלון שהיינו בו בשנה שעברה), כמויות האוכל שנשארו על השולחן של הסועדים סביבנו היו הרבה יותר קטנות והגיוניות.
בקוראל ביץ, אנשים העמיסו, לא ברור לי אם זה היה בגלל שכל האורחים ישראלים ובדן רק חלקם ישראלי, או בגלל שבקוראל ביץ נתנו לנו הרגשה שצריך להעמיס על השולחן את כל כמויות האוכל הללו.
במלון דן- האוכל היה במשורה, לא בקמצנות אבל גם לא התפרעות כאילו מדובר ב"אכול ושתה, כי מחר נמות..."
זה כנראה קשור לעובדה שבקוראל ביץ הנופש היה למשפחות ובמלון דן הסולידי היו אנשים מבוגרים והרבה פחות ילדים ומשפחות. (לא שלא היו בכלל, היו, אבל הרבה פחות.).

מעבר לכך כמו שציינתי מדובר במלון ברמה גבוהה ששומר על מסורת של מצויינות באחזקה ושירות, למרות שהעיצוב הפנימי שלו די מיושן.
וזה בא לידי ביטוי בעובדה שלמרות שיש מלונות סביבו חדשים הרבה יותר (הרודס צמוד אליו...) המלון בתפוסה גבוהה וזה אף חרף המחירים הלא זולים שלו.
אני לא מציין מחירים בכוונה כיון שזה קשור לכושר ההתמקחות שלך עם הגורם שדרכו אתה מבצע את ההזמנה.

כמובן שאי אפשר להתעלם מהבריכה שבמלון, והאטרקציות שסביבה.
למרות שגם פה לא מדובר בבריכה שיכולה לתת שירות ל1200 איש (וכנראה שהמלון סומך על העובדה שחלק גדול מהאורחים ירד לחוף הים שמול המלון). 

שירות החדרניות מצויין
ירדנו לאכול ארוחת בוקר וכשחזרנו החדר היה כבר מסודר לחלוטין.
בערב עברו מחדר לחדר ובדקו אם אנחנו צריכים עוד משהו.
כאמור הנקיון והתחזוקה במלון- ברמה גבוהה מאוד.

למלון יש גם מגרש חנייה צמוד, שחלקו מקורה.
למי שמגיע למלון מומלץ בחום לחנות בחלק המקורה, כי אז הרכב לא לוהט בחום האילתי הקופח.

ועוד משהו - קצת מצחיק למעשה...
האסלות במלון הזה מאוד נמוכות.
אני לא יודע למה וא לאיזה מטרה כיוונו בכך (אולי התאימו את זה לילדים?)
לא משהו שגורם לך לאי נוחות- סתם משהו שהיה די מוזר ביום הראשון שהגענו אליו.


סיכום:
מלון איכותי ששומר על הרמה במשך שנים רבות.
שירות של עובדי המלון ראוי לכל שבח.
עיצוב פנימי לא משהו.
מחירים יחסית גבוהים- אבל התמורה שווה את זה.

יום שלישי, 10 בספטמבר 2013

ביקורת מסעדה: אתנחתה, מצפה רמון

ושוב ירדנו לאילת.
נסענו דרך מצפה רמון (כביש 40).
הדרך הרבה יותר יפה מכביש הערבה.

בכניסה למצפה רמון יש תחנת דלק ובה מסעדה שמוכרת גם פיצות וגם כמה מנות בשריות.
כיון שיצאנו מאוחר- נכנסנו לבדוק את המקום ולאכול משהו.
הזמנו 2 מנות:
שניצל בשומשום בצלחת (40 ש') שהגיע עם טבעות בצל תעשייתיות, קצת חסה, עגבניות ו3 רצועות מלפפון חמוץ תעשייתי.
חזה עוף בגריל (38 ש') שהגיע עם סלט.
לרוב המנות הללו מגיעות עם ציפס אבל בשל מגבלת קלוריות עברנו לתוכנית ב'.

מנת השניצלים היתה בינונית משהו, 3 חצאי מתחים מטוגנים עם כמות סבירה ותו לא של טבעות בצל.

מנת החזה עוף היתה קצת יותר גדולה אבל חריפה מאוד.

שתיה כלולה במחיר.
שתייה מסוג נסטי בתוספת 2 ש'.

העלות לטעמי די יקרה ביחס למה שקיבלנו או ביחס למה שניתן לקבל בכל מסעדה אחרת במרכז.
לא היו הרבה אנשים במסעדה, למעשה אנחנו היינו היחידים שם ואני מתכוון לשעה 14:30...

בשעות האלה באיזור המרכז מקבלים הרבה יותר במסגרת של ארוחה עיסקית.
הבעיה היא שהאיזור הזה די נטוש.
ולכן במסעדה הזו מרשים לעצמם לגבות על מנה כל כך מינימלית הרבה כסף יחסית.

ברמת הטעם- אין לי שום דבר טוב או רע להגיד- הכל די תעשייתי ואמור להשביע את רעבונם של נהגי משאיות ומשפחות עם ילדים שיורדים או חוזרים מאילת.



וזה די מפתיע כי כביש 40 הוא כביש הרבה יותר יפה מכביש הערבה החד גוני, וחבל שלא משקיעים בלהרחיב אותו - כי אז כל האיזור היה מתפתח.

יום חמישי, 5 בספטמבר 2013

ביקורת: קונדיטוריה ביתית שרית טרליוק

בעבר כבר כתבתי על שרית והמאפים והעוגות שלה.
ולכן כשהגיע החג וגיליתי שאני עומד לארח יותר מ20 אנשים שלפחות חצי מהם הם ילדים ידעתי מה עלי לעשות.

כששאלתי את האורחים מבוגרים וילדים כאחד הם הזכירו לי שלפני חצי שנה- בחג הפסח הבאתי להם קינוחים מדהימים ותהו אם אני יכול להביא "את אותו הדבר בדיוק" עם דגש על "בדיוק"...

ידעתי למי הם מתכוונים- לשרית טרליוק, שעושה קונדיטוריה ביתית...

לאחר שיחה קצרה עם שרית הוחלט על מתווה ברור:
עוגת "לאורה"- שתהיה האייטם המרכזי, שמורכבת מבסיס פיננסייר שקדים ודבש,(בצק עשיר בשקדים - טעים בצורה בלתי רגילה), מעליו קרם שוקולד לבן מתובל, ובעיטור שושני תפוחים מקורמלים, תאנה ורימון.(170 שקלים).

 חשוב לציין שהעוגה לא מתוקה מדי ומתאימה למבוגרים יותר מלילדים.

בנוסף הזמנתי עוד 20 גביעי טריקולד שוקולד.
הקינוח הזה הגיע ארוז בקופסה שהכילה את הקינוחים.
הנה ככה נראה אחד מהם:

 
מבט מהצד

מלמעלה
 חשוב לציין שמעבר להיות טעימים בצורה בלתי רגילה - גם החלק הויזואלי היה יפה בצורה בלתי רגילה.
וכשמדובר בילדים שחלקם קטן- הסקרנות שלהם לדעת מה זה "העיגולים", מה זה ההלבן ומה זה השוקולד התחתון היה חלק מהחוויה שלהם בגילוי של המנה הזו.

קינוחים מושלמים.

שרית טרליוק
054-7680505

מומלץ בחום.

יום שני, 2 בספטמבר 2013

ביקורת מסעדה: הזקן והים , נמל יפו

מדובר במסעדה שנמצאת בנמל יפו בהאנגר מס' 1.
המסעדה משתלבת היטב באוברול הכללי שנמל יפו עבר בשנים האחרונות והפך ממוקד של עזובה והזנחה למרכז תיירותי תוסס.

כמי שעבד בנמל לפני שנים רבות- אני רק יכול לברך על כך.

הגעתי למסעדה עם קבוצה של חברים (כ30 אנשים) ולהפתעתי הסתבר שלמרות החום הרב והלחות הגבוהה- מיקמו את השולחן שלנו על הרציף.
לאחר בירור מהיר נמצא לנו מקום (לכל הקבוצה!!) בחלק האחורי של המסעדה...
אני כותב את זה כי המסעדה היתה מלאה, ובכל זאת המלצרים שם עשו מאמץ לתת לנו פתרון מיידי.
ועל זה אני חייב לציין- שאפו.

הארוחה כללה סלטים ראשונים במחיר המנה העיקרית.
הסלטים שדגמתי היו טובים וכללו:
סלט ביצים
חצילים מטוגנים
חצילים בטחינה
סלט חומוס
טחינה
כדורי פלאפל
סלט סלק בתחמיץ
חצילים בתחמיץ
כרובית בטחינה- שהיתה הטובה ביותר מבחינתי.
סלט טורקי
ועוד כמה סלטים שלא הספקתי לדגום כי רציתי לשמור מקום למנה העיקרית.

לעיקרית בחרתי בדג לברק על הגריל (99 שקלים) והתגלה כדג שנבצע/נפרס בתחתיתו, תובל והועלה אחר כבוד על הגריל והיה טעים מאוד.
חבר שישב לידי ובחר במנת פירות ים שכללה שרימפסים וקלאמרי דיווח שהשרימפסים היו טובים אבל הקלמרי היו "מסטיקיים"...

לשולחן הוזמנו עוד מספר בקבוקי מים - סן פלגרינו (13 שקלים).

לכל אורך הסעודה- הוחלפו הצלחות של הסלטים שוב ושוב.
וכן, הוגשו לשולחן פיתות עירקיות חמות.

סיכום:
האוכל היה טעים- לא מבריק (למעט סלט הכרובית בטחינה שהיה בולט לטעמי במצויינותו) אבל טעים.
השירות מהיר ומקצועי.
הלוקיישן - נמל יפו - רק הוסיף לעניין.

המלצה:
אפשר ואפילו מומלץ לבוא לעיתים קרובות.

ועוד הערה קטנה בעניין:
לפי מה שראיתי- כל העובדים במסעדה כולל הקופאית היו ערבים.
אני יודע שלחלק מהקוראים זה נשמע מצחיק שאני בכלל מציין את זה- אבל לרוב הערבים הם או מלצרים או טבחים או פועלי נקיון או לא נמצאים שם בכלל...
ובכל זאת מדובר בנמל יפו שנמצא ביפו - אבל עדיין לא מדובר בעג'מי.
וכמי שעבד בעבר בנמל יפו, וראה את המסעדות שם, שרובן היו בזמנו בבעלות יהודית כשהפועלים היו יהודים וערבים- המסעדה הזו - ואני חושב שזה שינוי מצויין ולטובה.
זה רק אומר לי שכשהערבים רוצים להשתלב- הם יכולים לעשות את זה, בלב ליבה של התרבות התל אביבית.
ומבחינתי חשוב מאוד וחייבים לעודד את המגמה הזו.

יום שבת, 31 באוגוסט 2013

ביקורת פונדק דרכים: יוטבתה בכניסה לאילת

עצרנו שם.
הדרך היתה ארוכה ולמרות שחצי שעה לפני אילת - היינו יכולים להמשיך- אבל נכנסנו בכל זאת- יוטבתה היא הרי סוג של מוצרי חלב פרימיום.

במקום יש מבחר של מוצרים טבעיים ומתנות קטנות שחלקן קשורות לחלב וחלקן לא.
בנוסף- יש שם מקרר גדול יחסית למקום- שמכיל מוצרים מהמחלבה המקומית.

אבל המחירים- גבוהים יותר מהמחירים במרכז הארץ...
ואני תוהה...
במקום שהקיבוצניקים שנמצאים בחור הנידח שבו הקיבוץ והמחלבה נמצאים, אני במקומם הייתי משתמש במקום כמוקד לקידום מכירות.
יותר מזה- הייתי מביא לשם מוצרים נסיוניים וחדשים ומנסה אותם על העוברים ושבים מאילת.

אבל הקיבוצניקים, כמו קיבוצניקים, חושבים כמו קיבוצניקים.
אם אפשר "לדפוק" את מי שעובר שם- יאללה קדימה.
הרי ממילא מבחינתם מדובר בקהל שבוי: נהגי האוטובוסים הרי ממילא לא משלמים כלום...

וחוץ מזה כנראה שהם בעיקר מסתמכים על הזכרון הקצר (והבוגדני) של הציבור הישראלי שלא זוכר עד כמה דפקו אותו בפעם הקודמת - ויתכן שהם צודקים בכך.
אני אישית לא חושב שזו סיבה מספיק טובה לגבות מחירים גבוהים בלי שום סיבה..
 

אני כמי שעושה את הקניות המשפחתיות זיהיתי בצרוה ברורה שהמחירים שם לא זולים כפי שהם היו אמורים להיות באילת (ליטר שוקו עולה שם 10.20  שקלים בזמן שבאשדוד אותו בקבוק עולה 2-2.5 שקלים פחות... ואני תוהה איפה ההגיון של הקיבוצניקים האלה...), ולכן זה מה שקניתי- רק כדי להשביע את רצונו של יורש העצר.
אם המחירים היו סבירים יותר למקום שהוא די חנות המפעל - אולי הייתי רוכש מוצרים נוספים.

אגב- לא הצלחתי להבין למה לא היו שם במקרר הגדול משקה בננה...
במקומות אחרים הייתי יכול להבין- אבל בחנות המפעל??

מסקנה
בפעם הבאה- אני חושב שלא אעצור שם.
אני, לשם שינוי, אזכור את הפעם הזו (והקודמת לה).
עוד חצי שעה של נסיעה, ואקנה את כל מה שהם מוכרים במחיר הרבה יותר הגיוני...
לטעמי, לפחות, אין שום הצדקה לעצור במקום שגובה מחירים גבוהים יותר ממרכז הארץ - כשהוא המקור למוצרים הללו, ומצד שני אין שם שום אטרקציות שיצדיקו את זה.

יום חמישי, 29 באוגוסט 2013

ביקורת: אילת העיר והעסקים הפועלים בה

זו ביקורת שונה מהרגיל קצת...
כמו שאתם יכולים לראות ולקרוא, הייתי בחופשה באילת.
אני יכול להגיד על אילת שבאופן כללי יש לה לא מעט מה להציע.
מצד שני יש משהו שמאוד הפריע לי.
באילת יש פטור על תשלום מ.ע.מ. בשיעור של 18%.

משום מה הסוחרים באילת לא שמעו עליו- והם גורפים את העלות של המס הזו לכיסם.

אנ ימנסה להבין למה ולא מצליח להבין.
התוצאה של ההתנהלות הזו היא שכל דבר שאתם רוכשים באילת- ושאי אפשר להשוות או בחלקו ניתן להשוות אותו למחירים הרגילים בארץ- עולה במינימום לא פחות ממה שניתן היה לרכוש אותו במרכז הארץ.

דוגמאות? בבקשה:
בקבוק קולה שעולה במרכז הארץ ברוב המסעדות (+/-): 10 שקלים עולה באילת 12 שקלים!!!
כפכפי קרוקס עולים במרכז הארץ 300 שקלים. באילת בחנויות המורשות (270 זו הנחה קטנה מ18%)...


וזה רק במוצרים.
אם פונים למלונות- המחירים גבוהים יותר ממרכז הארץ!!!

ואני תוהה למה?
נכון יש הרבה תיירים צרפתים באילת בזמן הזה.
אז זה אומר שצריך לשחוט אותם במחירים כי יש להם?

לטעמי - זו החזירות הקפיטליסטית שעלולה לחזור למלונאים ולסוחרים באילת כמו בומראנג...
אם בשנה אחת יחרימו את אילת- החברה שם יבינו את הרמז.
וזה בעצם כל מה שצריך לעשות.
שנה אחת לא לנסוע לשם ובזה לסיים את הסיפור שלהם.
הרי אם חופשה ברודוס של 4 ימים עולה 400 יורו (2000 שקלים +/-) כולל טיסה!!!
למה שבית מלון באילת יעלה יותר???
השירות שם יותר טוב?
בכלל לא בטוח!!
 

יום שלישי, 27 באוגוסט 2013

ביקורת מסעדה: ברביס אילת

היינו באילת וללכת שוב לאל גאוצו כבר נשמע לנו משעמם מאוד.
המארחים שלנו באילת הציעו ללכת למסעדה שהם מבקרים בה כבר הרבה מאוד זמן על בסיס קבוע ואוכלים של לפחות פעם בחודש.

כמובן שקפצנו על ההצעה.

הגענו.
המסעדה נמצאת באיזור המלונות של אילת, כשהחניה על הכבישים הפנימיים.
המסעדה בנויה בצורה עגולה, ועל הקירות אפשר לראות מגוון של פוסטרים מסרטים רבים- בעיקר של ג'יימס בונד - הישנים יותר.


כיון שהיינו 7 אנשים הושיבו אותנו בחדר הVIP בשל מצוקת מקום- כל המסעדה היתה מלאה בסועדים- עם דגש על משהו שהפתיע אותי - רובם היו צעירים בני נוער עד בני 25-26 גג.

התיישבנו הזמנו מיד מנות ראשונות:
  • טבעות בצל (37 ש'),
  • כרובית מצופה (37 ש'),
  • כנפי עוף ברוטב צילי מתוק (31 ש')
  • קלמרי מטוגן (34 ש')
 עם ההזמנה הוזרמו לשולחנות שלנו מגשים עם רטבים שונים (שום, קטשופ, אלף האיים, רוטב שזיפים, ניונז, חרדל ודבש, שום ודבש צילי מתוק ועוד כמה שכבר שכחתי מהם- ואני, למרות שמאוד רציתי, לא התלהבתי מהמגוון הגדול או מאיכותו)...
המנות הראשונות עצמן היו טעימות למרות שאני חושב שלקערות בגודל של מה שקיבלנו - 37 שקלים על מנת טבעות בצל זה די מוגזם.
במחשבה שניה קילו בצל עולה 2 שקלים בסופר, ותאמינו לי שלא היו שם אפילו לא 200 גרם טבעות בצל...
גם כרובית מטוגנת טובה ככל שתהיה במחיר של ארגז כרובית - נראה לי מוגזם גמרי...

בקיצור האוכל היה בסדר גמור המחיר קצת מופרז.
(בלי להתייחס שבאילת - אין מעמ שמוסיף 18% לארוחה...)

לעיקריות הזמנו:
  • אנטריקוט ברוט פלפלת (92 ש') שהיה טוב מאוד בתוספת ציפס
  • "מנת בריאות" (66 ש')- שהיא בעצם נתחי עוף על הגריל, בתוספת ירקות מוקפצים על הגריל + (במקרה שלי שעועית ירוקה) - מנה טובה למרות שגם פה המחיר קצת גבוה מדי לתמורה, (לטעמי לפחות).
  • מנת כבדי עוף על מצע פירה (54 ש') - שהיתה מצויינת.
לשתיה לקחנו קוקה קולה (12 ש' לבקבוק).
ופה לדעתי מדובר במחיר מופקע לבקבוק שעולה למסעדה 18% פחות מכל מסעדה מצוייה במרכז הארץ.
במילים אחרות- בעלי המסעדה גובים מהלקוחות שלהם את מחיר המ.ע.מ. ומכניסים אותו לכיסם. 
שזו קצת חזירות מוגזמת.

לגבי השירות:
השירות היה משתדל מאוד.
כשהתעוררה בעיה בשולחן לידינו - העבירו אותנו מיד למקום שקט הרבה יותר.
העניין היחידי שיש לי להעלות הוא שכשמנה מסויימת (מנת כנפיים ברוטב "ברביס"- שרק אלוהים יודע מה יש בה), היתה חריפה מדי לילד שהזמין אותה והציעו לנו להחליף אותה, חייבו אותנו במנה החדשה והישנה...
אני חושב שאם לא ברור למלצר מידת החריפות של מנה- שלא יציעו אותה במיוחד לצעירים, ואם כבר הצעת אותה והמנה חריפה מדי- אפשר להחליף אותה ללא תשלום. (במיוחד כשכמעט לא אכלו ממנה...)


לסיכום.
האוכל היה סביר ותו לא.
השירות היה משתדל.
אני רק חושב שהבעלים של מסעדת ברביס צריכים להפנים שהפטור ממ.ע.מ. שהעיר אילת קיבלה, צריך לקבל ביטוי גם במחירי המנות שהם מוצאים ללקוחות, ולא רק בהנחה שהם מקבלים על הפרודוקטים שהם קונים מהספקים שלהם.

לגבי המלצה- אני חושב שאשקול מקומות אחרים לביקור להבא.

הכתובת: תרשיש 19א אילת

יום שבת, 24 באוגוסט 2013

ביקורת: אייס מול אילת

זה אמנם לא כל כך טריויאלי לבקר קניון - אבל כיוון שמדובר בעיקר בקניון שהוא סוג של אטרקציה- שווה להתעכב עליו.

מדובר בקניון חדש שבניתו הסתיימה לא מכבר באילת- הוא קצת מרוחד משאר האטרקציות האילתיות אבל בכל זאת נגיש ממנולות הקו השני (אלו שלא צמודים לים האדום).

הקניון בנוי כצורת כיפה אחת גדולה בשתי קומות, כשבמרכז הקניון זירת החלקה על קרח.
החנויות שרובן הן החנויות הרגילות של כלמעט כל קניון בישראל נמצאות מסביב בשתי קומות.
 

במרכז הקניון כאמור יש זירת החלקה על קרח- אני אנסה אותה היום (לא הספקתי בביקור הנוכחי להשתמש בזה).

חנייה יש מתחת לקניון + מגרש (פרטיזני) די קרוב.

בשעה 20:00 החלה הופעה של שני רקדנים (אחת מהן היתה גם לולינית קירקס) במרכז הבמה.
הראשון שרקד לצלילי שיר של מייקל ג'קסון, והשניה רקדה והשתמשה גם בבחישוק שהניף אותה למעלה לצלילי שיר של מדונה.
באופן כללי- ההופעה המאוד קצרה היתה מפתיעה לטובה- כיון שבדרך כלל בקניונים מצופה ממך לקנות בלבד ופה קיבלנו 10 דקות של הופעה מקצועית וברמה יפה מאוד. וכשמתייחסים לכך שזה היה בקניון- אפילו מפתיעה משהו.

החנויות בקניון כוללות את הרשתות המוכרות בעיקר וגם כמה חנויות שמוכרות יותר לאילתים.

אני רוצה להזכיר בעניין הזה את חנות העודפים של קרוקס - רכשנו שם כפכפים לילד ב40 שקלים.
אז נכון הם לא היו שיא האופנה (כנראה מהעונה בשנה שעברה) אבל המחיר מפצה על כך.

יחסית לקניון היותר מפורסם של אילת: "מול הים" - מדובר באטרקציה הרבה יותר ידידותית למשתמש, עם אפשרויות רכישה קצת יותר זולות.

מומלץ ב"קור".
(למי שלא הבין- מאוד מומלץ)

יום שישי, 23 באוגוסט 2013

ביקורת: שפיים

טוב...
שפיים - סוג של "מוסד" בתחום פארקי המים של ישראל.
מדובר בפארק מים מהסוג שרואים בעיקר בסרטים אמריקאים שמציגים את הפעילות של האמריקאים בחופשים בשנות ה70-80 וכיון שאצלנו מדובר במדינה מדברית או "על סיפו של המדבר"- מהווה אלמנט חובה בכל חופש.

הגענו לשם ביום שישי לפני הצהרים והמקום היה מלא.

היתרון הגדול של שפיים הוא המרכזיות שלו ביחס למקומות אחרים:
הלונה גל שבכנרת - הוא די מרוחק כדי שנסע אליו במיוחד (לפחות שעתיים וחצי לכל כיוון) ככה ששפיים למרות מחיר הכניסה הגבוה- עדיין מהווה אופציה יחסית שפויה.

אבל לפני כן אני חייב להתעכב על עניין החנייה.
הקיבוצניקים ידועים ביכולתם לאלתר כל דבר בכל רגע.
מגרש החנייה של מתחם שפיים הוא אילתור אחד גדול.
הבעיה היא שהמגרש שהקיבוצניקים - או מי מטעמם שמפעיל את המקום- מבחינתי זה היינו הך, יישר בעזרת טרקטורים את מגרש החנייה.
הבעיה העיקרית היא שההרחבה החדשה של המגרש נכנסה לאיזור שהיו בו כנראה מבנים עם יסודות, והברזלים שמצבצים מהאדמה- בטוח גרמו ויגרמו לפנצרים לאורחי הפארק.

אלא מה? 
שלקיבוצניקים כנראה אין היתר לבניית מגרש חנייה מסודר כמו שיש לדוגמה בימית 2000.
וככה זה נראה- מאות מכוניות שמגיעות לפארק - מסתכנות בכל יום הן בכניסה והן ביציאה בפאנצר...
ואני משוכנע- לפחות אני הייתי כזה- שזה הדבר האחרון שהייתי רוצה בסיומו של יום כיף- להתעסק בפאנצק בגלגל- רק כי לקיבוצניקים לא התחשק לסדר מגרש חנייה כמו שצריך.

ולמי שחושב שזו התקלה היחידה - אני ממליץ לקרוא את הפוסט עד תומו- לא סיימתי...

הכניסה למקום מסודרת ומאורגנת - לא התעכבנו בכניסה יותר מ3-4 דקות לצורך בידוק בטחוני שמורכב מ3 שלבים:
בדיקה שיש לנו כרטיסים בכלל
בדיקה של הכבודה
תלישה של הכרטיסים...
אני חושב שעמדה אחת היתה יכולה להיות הרבה יותר יעילה אבל אם הקיבוצניקים רוצים לממן 3 מעגלי אבטחה- מי אני שאלין עליהם...

נכנסנו בשעה טובה ומוצלחת.

המקום- כפי שאני זוכר אותו משנה שעברה- לא השתנה בכלום.
שום מתקן חדש שום שיפור.

אני חייב לציין בשלב הזה נקודה חשובה אחת:
גם איכות המים לא השתנתה משנה שעברה.
המים עכורים בצורה בלתי רגילה.
הצריבה בעינים שלי שאמנם אינה מדעית אבל די הבהירה לי שכמות הכלור במים גבוהה בצורה בעייתית (איפה משרד הבריאות כשצריך אותו?)
המים היו גם עכורים והרבה מאוד גופים צפו בהם (פרחים, שערות ארוכות וקצרות, וחרקים שונים) ...

כשאני מוסיף לעניין הזה את העובדה שיש בארץ חיידק פוליו שעובר מאדם לאדם בשל היגיינה לא נאותה- זה ממש מתחיל להיות אפילו מפחיד.

אבל לא הכל רע שם כמו שחלק מכם מתחיל לחשוב:
יש הרבה מאוד כיסאות ומקומות מוצלים עם שמשיות, או תחת צל של עצים - שהופך את המקום להרבה יותר אידאלי מ"ימית 2000" למשל.
המתקנים עצמם מתאימים להרבה מאוד גילאים - למרות שלא מקפידים שם על העניין לכל הכיוונים- נתקלתי בכמה ילדים שעלו למתקנים של מבוגרים (אני חייב לציין שאני ביליתי בעיקר בבריכת הגלים ובמסלול האבובים), בקיצור החגיגה שם בעיצומה.

המתקנים עצמם חשוב להגיד די טובים ובטיחותיים.
באבובים - המתקן היותר "אתגרי, אם אפשר להגיד את זה עליהם - הזרמים היו חזקים וזרמו לאורך כל המסלול. (במקומות אחרים נתקעים או שנעצרים באמצע - מה שלא קרה פה).



לסיכום:
מדובר בפארק מים די וותיק שמשום סובל מכמה מחלות ילדות (מגרש חניה פרימיטיבי ובעייתי מאוד) וכמה מחלות כרוניות (מים עכורים), שלפחות את חלקן יכל לפתור בקלות יחסית (מה הבעיה להחליף חלק מהמים כל כמה ימים)

מחיר 104 שקלים בקופות- ניתן להשיג מחירים זולים יותר בוועדים השונים או בוואלה- 75 שקלים (בלי טובות של אף אחד)



 


יום ראשון, 18 באוגוסט 2013

ביקורת מסעדה: מאנטה ריי, חוף האצ"ל תל אביב

כמו שציינתי לא אחת בפוסטים הקודמים שלי- בזמן האחרון יוצא לי להגיע שוב למשעדות שסקרתי בעבר.
מאנטה ריי היא אחת מהן- והזכרונות שלי ממנה - מהביקור הקודם היו מצויינים:
הגעתי בהרכב מורחב של משפחה שבאה מחו"ל ואוהבת פירות ים ודגים.
ומבחינתי מדובר בהזדמנות כיון שהחוקית לא כל כך מתחברת לכל מה שקשור לים- אלא אם כן מדובר ב"ללכת לים" בשבת...

לראשונות הזמנו מזטים של: 
  • סלק וגבינת עיזים
  • סביצה בורי - שהיה מצויין. לא פחות.
  • סלט חומוס עם דיונונים- טעים
  • חציל בגבינת לבנה- אחד הטובים שאכלתי מימי. (בחיי...)
  • סלמון - שנגמר מיד על ידי אורחי.
  • סרדינים
  • לחם בלקני (19 שקלים)
  • ועוד כמה שהילדים הורידו מהמגש ולא הספקנו לראות אותם...

לעיקריות לקחתי לעצמי מיקס פירות ים (בעבר המנה הזו נקראה סיר שחור) שכוללת מגוון של פירות ים (סרטנים, מולים, דיונונים בייבי, ושיפוד שרימפסים) בסיר גדול שמתבשלים ביחד- מנה למי שאוהב פירות ים- המומלצת ביותר לטעמי (115 שקלים).


השותפים שלי לקחו: 
צלחת ברבוניות (88 שקלים).



ופילה לברק שהיה מעולה בהסתייגות אחת- המנה היתה יחסית קטנה (108 שקלים).




בנוסף הזמנו בתחיל הארוחה בקבוק יין גוורמטרמינר של ד"ר לוסן - (125 שקלים) שהיה מצויין לארוחה.

בתוספת שתיה הסתכם החשבון ב 829 שקלים לא כולל טיפ.

עד כאן העובדות היבשות.

מאנטה ריי היא מסעדה ותיקה.
וכשמדובר בפירות ים היא אפילו אחת החביבות עלי, ואני חייב לציין שאני ממש לא חובב פירות ים מושבע.
ממש לא.
במנה שאני הזמנתי- MIX פירות ים- אכלתי בעיקר את הסרטנים.
כיון שבעבר עבדתי בנמל יפו- אני מכיר באופן כללי את מחירי הפרודוקטים והם... איך להגיד? לא עולים כמו סטייקים.
רחוקים מסטייקים.
מ א ו ד  רחוקים מסטייקים.
סרטנים במיוחד עולים יחסית מעט מאוד- בעיקר בגלל שאין להם ביקוש מי יודע מה.
בגלל שאני יודע שהמחירים של המוצרים די נמוכים די קשה לי עם התמחור.
אני צריך להגיד שלא סתם אני מתפתל פה.
מצד אחד- המסעדה מכינה אחלה אוכל, טעים ונקי, שמוגש גם בצורה מושקעת ויפה.
מצד שני אם התמחור היה יותר נמוך הייתי יכול להרשות לעצמי להגיע לשם יותר.

אני לא חושב שיש הרבה אנשים שיכולים להרשות לעצמם ארוחות ב950 שקלים בכל יום.
וחבל, כיון שמדובר באמת במסעדה טובה מאוד עם וותק (מה שאי אפשר להגיד על רוב המסעדות בתל אביב שנסגרות מהר יותר משהן נפתחות...) ומנות מצויינות.


סיכום
מסעדה ותיקה ומצויינת ששומרת על הרמה.
מחיר קצת גבוה לטעמי.
חנייה- בלי שום בעיה.
שירותים - נקיים
שירות מצויין וקשוב.

מומלץת בחום למי שיכול להרשות לעצמו.