יום רביעי, 28 בנובמבר 2012

ביקורת: שוקולד גליתא- דגניה ב'

שוקולד הוא בעיה מבחינתי.
אני מת עליו.
ודווקא על הפושטים שמוכרים בכל מקום.
כיון שהצריכה שלי עומדת ביחס הפוך למצב הבריאותי שלי- זהו באמת בעיה מבחינתי.

נסעתי צפונה ונכנסתי לגליתא.
הכניסה קצת מבלבלת, אבל אחרי כמה אנשים שהכווינו אותי בשמחה- הגעתי למקום.
המקום מחולק לכמה חלקים: חנות, דוכן טעימות, מרכז מבקרים וסדנאות לילדים, וכמובן המפעל שבו מיוצרים הפרלינים.
המפעל עצמו כולל חלונות שקופים - מה שמאפשר לכל אחד לראות איך מכינים את הפרלינים בצורה חיה (און ליין).


המגוון - גדול מאוד.
בסיכומו של דבר לקחתי את האריזה הגדולה ביותר (27 סוגים שונים), ואני חייב לציין שמתוך אלה שכבר טעמתי- כולם מדהימים, מצויינים, ומתאימים (לטעמי לפחות) למבוגרים.

הפרלינים עצמם כוללים שמות שמעידים על ההשפעה שלהם או האסוציאציה שהם מעלים. לדוגמה:
פרלין הבית
פרלין הלוייתן   
פרלין הרעננות   
פרלין הפריחה   
פרלין החופש   
פרלין הזוגיות   
פרלין המגדלור
פרלין האנדיוידואליות   
פרלין הרוגע   
פרלין ההתמדה   
פרלין ספירלת החיים   
פרלין השפע 

המקום קסום, לילדים ולמבוגרים, וכולל מגוון מוצרים מעבר לשוקולד, ומוצרים משלימים, גם סדנאות שבהם הילדים יכולים להכין פרצופים שמחים ומחייכים משוקולד, או חברים מתוקים משוקולד על על מקל וסדנאות שמתאימות למבוגרים כמו הכנת פרלינים משובחים במגוון צורות, ואפילו סדנאות זוגיות רומנטיות בהן יתנסו המשתתפים בטכניקות של שונות של עבודה עם שוקולד.

בקיצור - מקום קסום, שוקולד מעולה ומצויין, והצוות (אני פגשתי את הדס המקסימה) משתלב היטב במקום ובאווירה.

מומלץ בחום.

קיבוץ דגניה ב', 15130, 
טלפון: 04-6755608 

יום שלישי, 27 בנובמבר 2012

ביקורת מסעדה: אלעדוי4יו

קודם כל שם המסעדה- נכתב בעברית בצורה שונה לחלוטין ממה שנכתב באנגלית - וגם נשמע שונה- ממי שלא קורא את שם המסעדה באנגלית...: eladawai4u....

אבל לא משנה.
נכנסתי לשם רק כי הייתי בדרך ממקום מסויים למקום אחר, והייתי צריך "להרוג" כמה דקות בדרך.

http://hadera.israelnow.co.il/inline/haderanow/he/a89e52652d96f6b84d78f7bf672c0ecb.jpg

המסעדה מצוחצחת.
הרצפה הבהיקה.
אמנם זה היה בצהרים אבל כשמסעדה נראית ככה- זו כבר התחלה טובה.
ישבתי על הבר עם עוד שני צעירים שאכלו שם שיפודים.
כיון שמהרתי - הזמנתי פיתה עם שניצל- המנה המהירה ביותר ביקום.

במקביל אלי הזמין מישהו פיתה עם סלטים (12 שקלים), הסלטים גם אם המגוון מצומצם משהו - היו טריים.

בין לבין קיבלתי צלוחית עם קצת זיתים, מלפפון מוחמץ אחד והרבה פלפל חריף כבוש.
הזיתים היו מצויינים. לא פחות.
הם היו כבושים בשמן זית.
חבל רק שהמנה מצומצמת משהו.

בינתיים הגיעה הפיתה ובתוכה נמרחו סלט חומוס, ציפס, טחינה וסלט עגבניות חריפות.

באופן עקרוני במסעדה הזו הכל חריף- בינוני עד כבד.
סלט העגבניות שהיה תמים למראה - התגלה כחריף אש- ובהתחשב בכך שאין סלט ערבי רגיל - או כזה שראיתי בדוכן הסלטים- זה עלול להיות בעייתי משהו.
כמות השניצלים בפיתה היו בנדיבות, והיו חמים מאוד.

לסיכום:
מסעדה נקיה, ודורשת ביקורים נוספים עם טעימה ממנות נוספות.
זהירות ממי שמתרחק מחריף.

עלויות: פיתה+ פחית קולה זירו 33 שקלים

יום רביעי, 21 בנובמבר 2012

ביקורת מסעדה: סביח עובד - גבעתיים

אתם מכירים את האנשים שטוענים שאם היו קצת ענווים/צנועים - הם היו מושלמים?
אז פה זה המקום להשתמש בפתגם הזה...
ולעניין.:
כמה שורר פואר וקולס מזנון עובד ומנת הסביח המשעשעת הזו שיש בה בעצם מרכיבים מאוד בסיסיים:
  • פיתה טרייה
  • חצילים מטוגנים
  • ביצה קשה
  • סלט ירקות
  • חומוס
  • טחינה
  • בצל קצוץ
  • פטרוזיליה
  • חמוצים
  • וחריף -עמבה
http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/469/235.jpg
העניין הוא החיבור בים המרכיבים.
ובעובד מדובר בסוג של שלמות.
אני חושב שהסוד של המנה הזו היא טיגון החצילים, שנותן לכל המנה טעם מיוחד במינו.
אני חייב לציין שאכלתי בעבר עוד מנות סביח - אבל אצל עובד יש משהו מיוחד.
אין לי הסבר אבל מדובר באמת במנה הטובה ביקום (העירקי)...

הדבר היחידי שמפריע לו אצלו זה המלמול הבלתי פוסק והמעצבן על הטיפול בפיתה:
לחצל? (להכניס חצילים)
לטחן? (לשים טחינה)
לסלט? (לשים סלט)
לחמצץ (לשים חמוצים)
ואת השאר תעשו בעצמכם...
אם היה אפשר להוריד קצת את המינון של השטויות הללו שמקומם כאטרקציה תיירותית- לא מבוטלת כלל ועיקר- אבל לאחר כמה עשרות של מנות- זה קצת יצא מכל החורים...
ולכן כל מה שיש לי להמליץ לעובד כשי להפוך את המנה שלו למושלמת באמת- זה קצת צניעות, ופחות זיוני שכל- זה פשוט פוגם במשהו במנה...
צריך לזכור שאין אצלם שום דבר אחר חוץ ממנת סביח...

יום שבת, 17 בנובמבר 2012

ביקורת מסעדה: מול השדה - הוד השרון


אני צריך לציין שאני יושב שם לא מעט - אבל לדברים אחרים.
עוד לא הזדמן לי לשבת במסעדה- בית קפה הזה לארוחת צהרים.

ישבתי לפגישה.
במקום יש כמה סוגים של עסקיות ולקחתי את מה שנראה לי הכי מתאים לאותו רגע (חזרתי מהדיאטנית...)
ולכן הזמנתי עיסקית ב 49 שקלים:
למנה ראשונה לקחתי סלט עגבניות חריף - שהיה מצויין.
לעיקרית: חזה עוף על הגריל (דיאטה...) בתוספת סלט ירקות.
שתיה- מיץ גזר (הדיאטנית שלי תמות עלי...)

http://www.mit4mit.co.il/providers/17856/big/1.jpg

סלט העגבניות שהיה אמור להיות (זה לא היה כתוב בתפריט אבל בדרך כלל זה ככה- מעגבניות שרי, פלפלים חריפים, כוסברה ושום) כלל פלחי עגבניות רגילות+ בתוספת קצת עגבניות שרי.

על השאר לא היה לי מה לכתוב - וזה בסדר גמור- זו היתה ארוחה עסקית- וכשהפגישה הסתיימה- גם הארוחה הסתיימה.

סיכום:
ארוחה עסקית + שדרוג של השתיה למיץ גזר סחוט- 54 שקלים.
חניה: חופשית
שירות: סביר
שירותים: סבירים

יום רביעי, 14 בנובמבר 2012

ביקורת סרט: גיימס בונד -סקיפול

אין ספק- מדובר באחד הסרטים הטובים יותר שבסדרה.
ולו רק בשל העובדה שהם נלחמים עכשיו נגד עצמם- ונגד אוייב מתוחכם באמת.
אז נכון חבייאר ברדם - נותן פה הופעה מדליקה, מצויינת וגרוטסקית משהו, והסוף ממש לא מלהיב, גם הגאג'טים לא משהו בלשון המעטה, אפילו הייתי הולך לכיון של מעליב משהו, ולחשוב שלפני כמה סרטים- כתוצאה מסרט של גיימס בונד יש לנו היום (אני לא יכול לכתוב "במחיר שווה לכל נפש", ובכל זאת)
אופנועי ים...
ועדיין...



במחשבה שניה אולי צריך לציין את הדברים הללו בצורת רשימת מכולת- ככה זה יהיה ברור יותר:
עלילה - מותחת בהתחלה- ולאט לאט מתבררת עד שמאמצע הסרט כבר ברור איך הוא יסתיים.
סט - בטורקיה, לונדון ואירלנד
גאג'טים- די עלוב. בעיקר בהתחשב בעובדה שהם חזרו על אייטם מרכזי מהעבר (ולא אגלה מהו כדי לא להרוס למי שעדיין לא ראה).
אקשן- לא משהו (סרטים אחרים שראינו בעבר בטח עברו את זה בצורה מפתיעה יותר).
מרדפי המכוניות - ראינו כבר טובים מהם.
צ'ארם של בונד- חלש מאוד בהשוואה לזה של רוג'ר מור או פירס ברוסנן.

http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.1852302.1351517892!/image/2941530950.jpg_gen/derivatives/landscape_436_326/2941530950.jpg

גם צריך לציין שהצ'ארם של דניאל קרייג מופנה בעיקר כלפי M שנראית כמו סבתא שלו מסרט לסרט.

אבל בשורה התחתונה- מדובר בסרט טוב.
לא הייתי משייך אותו לזאנר של סרטי בונד- בגלל הסיבות הנ"ל אבל בכל אופן- מדובר בסרט שבפני עצמו- הוא סרט טוב מאוד.
חבל רק ששכחו שמדובר בסרט מתוך סידרה של איאן פלמיניג...

יום שני, 12 בנובמבר 2012

שיעור בפסנתר - ילנה צודקוב

טוב.
אז ככה.
נכון שכשאני הייתי בגילו של הבן שלי- אפילו לשיעורי חלילית לא הצלחתי להתמיד.
אבל אני חושב שכמו בהשוואה בין הלימודים באוניברסיטה מול השיעורים בתיכון- הכל תלוי במרצה/מחנך - אם הוא טוב- אז החומר הלימודי המשעמם ביותר יכול להיות מעניין מאוד- - ככה הגענו לשיעור פסנתר- לבן שלי.

הוא, הנסיך, בן 10 וחצי, שלומד נגינה בגיטרה, (לא יותר מדי זמן...) העלה את העניין ופניתי מיד לילנה צ'ודקוב - מורה לפסנתר שרכשה את השכלתה המוזיקלית באקדמיה לאמנויות בברית המועצות והיא בעלת תואר שני במוזיקולוגיה ופסנתר.

הגעתי עם מעט חששות- יותר בשל מה יקרה "אם לא" (אם הנסיך יתגלה כמוזיקאי כושל... או דברים מהסוג הזה), וילנה, עם הרגישות שלה התחילה בהדגמה קלה של 3 סוגים שונים של קטעי מוסיקה- קטע קטנצרטלי, שיר לכת ועוד קטע ששכחתי את שמו.

הנסיך התישב, במעט בטבעיות, והחל לשתף איתה פעולה.
בסופן של 45 הדקות של השיעור- ידע הנסיך לנגן 3 קטעים- ללא תווים וללא טעויות.

ילנה מצידה חיזקה את תחושת הבטחון שלו - והוא יצא מרוצה מאוד מהשיעור הראשון.

http://www.bni.co.il/2008/photos/members/%D7%99%D7%9C%D7%A0%D7%94%20%D7%97%D7%95%D7%93%D7%A7%D7%95%D7%91%20%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%9F%20%D7%A2%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%9D.jpg
סיכום:
ילנה צודקוב - מורה לפסנתר- מומלצת בחום!.
רח עקיבא 35ב רעננה.

יום שבת, 10 בנובמבר 2012

רעננה אופן- Raanana open - תחרות טניס

תחרות הטניס רעננה אופן- היא לא רק זכרון אלא בעיקר גם עתיד.
מתן גפניאל שהיה שחקן טניס מוכשר - נפטר מסיבות עלומות בגיל צעיר מאוד.
הוריו - אלינור וגילאור גפניאל, החליטו להעניק משמעות לחייו והרימו במו ידיהם תחרות טניס אמיתית בינלאומית.


התחרות מיועדת לילדים עד גיל 18.
התחרות מתקיימת בכל שנה בארץ, כשהמתחרים בתחרות מגיעים אליה מכל רחבי העולם, שכן, התחרות, מסייעת להם בדירוג העולמי של השחקנים.



רשימת השחקנים שהגיעו לתחרות השנה לא היתה מביישת גם תחרות לבוגרים:
ישראל
טורקיה
הונגריה
קפריסין
אנגליה
גרמניה
רומניה
דנמרק
שוויץ
איטליה
שבדיה
בלגיה
לטביה
אוקראיינה

התחרות עצמה ממומנת מתרומות ומאורגנת על ידי הוריו של מתן גפניאל.


טקס הפתיחה התקיים ביום שלישי 6.11.12 אחרי הצהרים במרכז הטניס של רעננה, וכלל ברכות של ראש עירית רעננה, נציג איגוד הטניס, הוריו של מתן- גילאור ואלינור, והנחיה של מנהל מרכז הטניס.

ובנימה אישית אני חייב לציין שאני חושב שמדובר בטקס צנוע (מדי) למפעל ציוני מהדרגה הראשונה - בני הזוג גפניאל מביאים לישראל מכל רחבי העולם שחקנים שיתכן שחלקם יהיה בצמרת הבכירה ביותר של הדור הבא בטניס העולמי, ומאפשרים להם, דרך ההנצחה של מתן - לקבל דירוג ולהכיר את ישראל בצורה בלתי אמצעית.
מה שיהפוך אותם לשגרירים של ישראל בעתיד.

וזה מה שמחבר אצלי לפחות את העתיד עם העבר.