יום שבת, 18 באוגוסט 2012

ימית 2000 חולון - ספארק המים של ישראל?

היינו שם אתמול- שבת.
אז נכון היו שם המון מבקרים.
בעקבות הביקורת שערכו להם בחדשות - השירותים היו נקיים.
אבל המים היו עכורים בצורה בלתי רגילה.

צריך להגיד- מדובר באטרקציה שעם קצת יותר דגש על נקיון- בעיקר של המים- היתה צריכה להיות האטרקציה של איזור המרכז.
המתקנים שם מנצחים בגדול את המימדיון.
יש רק שתי בעיות ב"ספארק המים של ישראל":
1. תורים ארוכים מאוד.
כמעט בכל מתקן זמן ההמתנה ארוך מאוד.
יכול להיות גם 45 דקות למתקן שנגמר תוך - 1-1.5 דקות.
2. המים בבריכה המרכזית- עכורים בצורה מעוררת חשד.
אני לא בטוח שהם לא מזוהמים באותה מידה אבל רק לשם הזהירות אני כותב עכורים.
כמה עכורים? ברמה שאם נפלו לך משקפי השמש שלך (ואני לא מדבר על משקפי ראיה)... הסיכוי שלך למצוא אותם בקרקעית- זעומים.
אני לא כותב את זה סתם אלא מתוך נסיון - משקפיים שנפלו תוך כדי שחייה- לא נתגלו על ידי המתרחץ...
ואני לא מדבר על עומק של 4 מטרים (הריכה במקום העמוק ביותר שלה הוא 1.6 מטר...)

ולכן אם תשאלו אותי- אני לא בטוח שהייתי חוזר לשם...
לפחות לא עד תחילת העונה הבאה- בתקווה שעד אז - יחליפו את המים...

יום חמישי, 16 באוגוסט 2012

ביקורת קניון: שרונים - הוד השרון

אני יודע...
חופש גדול...
אין מה לעשות עם הילדים...
אלו השבועיים האחרונים של החופש הגדול.
מה עושים עם הזאטוטים? לוקחים אותם לקניון.
מכניסים בהם כבר מעכשיו את ההרגל המגונה ביותר לטעמי שהורים יכולים להטמיע בילדיהם

להסתובב בקניון...

מעבר לעובדה שרואים בכל סרטי הילדים שמציגים בערוצי הילדים את הנוהג הפסול הזה, מישהו יכול להסביר לי למה הורים עושים את זה לילדיהם?
אני בהחלט מבין את הנהלת הקניון שמשקיעה סכומי עתק במשיכת ההורים והילדים, תוך הכנסת כל מיני אטרקציות שונות לילדים- כדי שההורים שלהם יוכלו לשבת בשקט בבתי הקפה ולנוח קצת מהחופש...
אבל הילדים הרי לא באמת יושבים בשקט -אז על איזה שקט אנחנו מדברים פה בכלל? איזה כשל בהגיון ההורים לא מבינים פה?
מה גורם להורים ללכת בכל זאת לקניון?
לקנות משהו?
הרי לא ברור שעדיף ללכת לקניון ללא הילדים?
אתמול הייתי באיזשהו סופרמרקט לא חשוב של איזה רשת... היתה שם אמא עם ילדה כבת 10 שלא הפסיקה להגיד לאמא: "אמא תקני לי את זה", "אמא הבטחת שנקנה את זה..."
המצב הגיע לרגע שעמדתי להחטיף סטירה לילדה - רק שתשתוק קצת ולא תפריע לכולם עם ההצקות לאמא שלה...
והאמא שלה- קנתה מה שהיתה צריכה, ותו לא.
לא נכנעה לילדה בכלום - ורק על זה אני חושב שמגיעים לה תשואות.
ככה צריך לנהוג.
הבעיה היא שכנראה זה לא המצב בכל פעם... והאם כן נכנעת לקפריזות ולהצקות של הילדה...

הבן שלי... למשל- מסרב לבוא איתי לקניות.
ולי אין שום בעיה עם זה.

קניון שרונים מצליח בכל פעם - הודות למשרד יחסי ציבור מצויין להרים את הרף שוב ושוב.
הוא מציע להורים להגיע עם הילדים והם ישמרו עליהם - בזמן שההורים כמובן מוציאים את כספם בחמויות השונות.
ואני תוהה אם ההורים באמת צריכים את השירות הזה?
לא עדיף להם להזמין שירות של בייביסיטר לילדים???

זו סתם היתה ביקורת על קניון שמשקיע מאמצים רבים להקניית הרגלי צריכה (מחורבנים) לילדים רכים... 

 

יום שישי, 10 באוגוסט 2012

קפה קפה: 96 שקלים ל2 קנקני לימונדה

סוגיית הלימודנה שעלתה לאחר שזוג שהזמין 2 קנקני לימונדה בקפה קפה בקרית אתא העלתה סוגיה שמעצבנת אותי תקופה ארוכה.

ממתי קנקן לימונדה שווה כל כך הרבה כסף?
האם קנקו לימונדה שווה 30 שקלים או 48 שקלים? למה לא 255 שקלים?
גם אם הוא כולל/מכיל 4 כוסות של המשקה.
מה היתרון של הזמנת קנקן על פני הזמנת 4 כוסות אם המחיר נשאר אותו הדבר?

אני חוזר לעניין של עלות המנות:
מקובל במסעדות רגילות - לא הפלצניות שבהן (מסעדות מסוגן של במסעדות הפלצניות של חבורת "יונתן רושפלד" את "אייל שני" למיניהם), שהתמחור מתחלק ל3 חלקים:
1/3 עלות המנה עצמה. (עלות חומרי הגלם וההכנה).
1/3 הוצאות קבועות שיש למסעדה. (חשמל ארנונה וכדו').
1/3 רווח.
איפה רואים את זה בצורה ברורה? בפלאפליות.
מנת פלאפל עולה 15 שקלים?
5 שקלים עלות המנה והכנתה.
5 מחיר שקלים -שכירות ה"כוך" שבו מכינים את המנה (לגיטימי).
5 שקלים - רווח.

אלא מה?
כמה תשלמו בקפה קפה קנקן לימונדה בקרית אתא? 48 שקלים!!!!

ואם אני מתייחס לעניין עלות הפלאפל- מה לוקח יותר זמן וחומרי גלם? מנת פלאפל ב15 שקלים (ויש כאלה שמוכרים אותם גם בפחות מ10 שקלים- מה שמעיד על העלות האמיתית של המנה הפופולרית הזו), מול קנקן לימונדה שכולל בעיקר (97-95%) מים...!!!!

ומה היה לרשת קפה קפה להגיב על זה?
"מקור המקרה הנו בתום לב של מלצרית בבית קפה שהנו סניף חדש ברשת.
המלצרית רצתה לשרת את רצון הלקוחות אשר הזמינו קנקן לימונדה, שאינו מוצר הנמצא בתפריט (הרשת מגישה משקאות קלים בכוסות בלבד), מזגה 4 כוסות לימונדה לתוך קנקנן וכך גם חישבה את החשבון.
ברגע היוודע הנושא למנהלת המשמרת היא זיכתה את הלקוחות ב-10% הנחה על כל החשבון.
הרשת הסיקה מסקנות ממקרה זה והעבירה הוראה מפורשת לכל הסניפים לא להגיש מוצרים אשר אינם נמצאים בתפריט ומחירם ברור לכל". 

ואני תוהה באופן כללי.
מה העלות של כוס לימונדה ברשת קפה קפה ולמה היא צריכה להיות מחושבת לפי 12 שקלים????
האם העלות של הכנת הכוס היא 4 שקלים????

אין פה אלא חזירות לשמה.
עם כל הכבוד לעלויות של הרשת- כוס לימונדה צריכה להיות מוצר בסיסי.
אם נשווה את זה למוצרים אחרים באותה הרשת- הרי שכוס קפה אספרסו שעולה ברשת 8-10 שקלים מכילה חומרי גלם הרבה יותר יקרים.
אז מה אפשר להבין מפה?
שהרשת מסבסדת את שותי האספרסו?
או להפך? 
שתייני הלימונדה "מסבסדים" את ששותי הקפה??

ולכן חשוב שכלם ילמדו את השיעור הזה- ויבדקו את עלות ההזמנות שלהן במסעדות ובבתי קפה מהסוג של קפה קפה.

מעניין איפה הממונה על הפיקוח על המחירים... (זה אמנם לא המנדט שלו - אבל ההפקרות של קשת קפה קפה אולי צריכה לגרום למישהו בממשלה לשקול לפקח על הדברים הללו...)

אגב- אני לא אכנס יותר לרשת הזו.



יום רביעי, 8 באוגוסט 2012

ביקורת: עיר המלכים אילת

אחת התלונות שיש לי על העיר אילת נובעת מהמחסור באטרקציות.
כל עיר תיירותית נורמלית מציעה אטרקציות.
ועם כל הכבוד לאלמוגים- מעריכים אותם יותר מדי.
גם את הדגים.
כמה כבר אפשר לראות דגים?
אבל אני תוהה באמת ובתמים - איך או למה לאילת אין פארק מים אחד אמיתי.
(ולא - הלונה גל- שהיה פארק מים לפני 30 שנה - כבר לא נחשב לפארק מים.)

כן כן - למה אין באילת פארק מים אחד אמיתי ורציני? בסגנון של שפיים?
מה שכן - יש את עיר המלכים.

ועליה נדסקס היום:
על פניו מדובר בשוס עם פוטנציאל רציני.
מבנה גדול הבנוי בסגנון של טירה מימי הביניים או עיר מבוצרת בחומה מתקופת המקרא -אשור או בבל...
בתוכה פעילויות שיעניינו ילדים, ילדות ומבוגרים.
הפעילויות לא כל כך קשורות אחת לשניה ובכל זאת המגוון יכול לעשות רק טוב לכל המבקרים.
חבל רק שקומת קרקע שנקראת: ממלכת האוכל - היתה סגורה...
בקומת הכניסה שבה מעבר לקופות  יש כניסה ל4 מתחמים:

1. מערת האשליות
 האטרקציה הזו כוללת גלישה בתוך צינור, עניין של 110 שניות בערך.. לא ברורה לי האטרקציה שבכך...
רק שצריך לעלות לשם 60-80 מדרגות- לא נראה לי אטרקטיבי בכלל...
אני לא מבין איך או למה אין שם מעלית...

מעבר לכך חלק מהמתקנים לא עבד כלל.
ועוד נקודה שלילית- הנערה שעמדה בכניסה לגלישה במנהרה- היתה עסוקה בטלפון הפרטי שלה.
כשהגיעה האחראית עליה והתרעמה שיש תור - ושהיא עסוקה בטלפון - זה לא כל כך עניין אותה...
העניין החיובי הוא שיש שם השגחה כלשהי (גם אם לא אפקטיבית במיוחד) גדי למנוע תאונות פוטנציאליות וזו כבר נקודה חיובית...

2. מערת התנ"ך.
מערה בה ניתן לראות המחזה בעזרת בובות שחלקן זזות, של אירועים מרכזיים מהתנ"ך.
ההסברים הם בעברית ובאנגלית.
רק הצקצוקים - עצבנו במיוחד.
סביר.

3. סרט: המסע אל העבר.
כעקרון - אולי האטרקציה הטובה ביותר בכל המתחם.
סרט המדבר על בניית המקדשים השונים במצרים.
חשוב לדעת שמדובר בסרט ב4 מימדים: הכסא זז לפי התסריט בסרט, משבי רוח ומתזי מים מופעלים במקומות הנכונים.
החסרון היחיד- למה עשו את זה על מצרים?
למה לא לעשות את הסרט על  הארץ? ההסטוריה שלנו פחות שווה?



נראה לי שבמקום להזמין את הסרט על ישראל- התקמצנו שם בהנהלה והעדיפו לקחת סרט שיצרו עבור מתקן כלשהו במצרים...

4. מפלי שלמה המלך.
מסע לא רע בכלל בין פרקים שונים בתקופתו של שלמה המלך.
הפרקים לא ממש מסונכרנים, ולא ממש קשורים- אבל ניחא.
(כל מטרתם לצלם את המשפחות והמבקרים ולגרום להוצאה כספית נוספת...)

בקיצור מי שרוצה לראות את שאר המתקנים - וכמו שאתם יכולים להבין יש לי הרבה תלונות על האטרקציה הזו... יכול להכנס לאתר שלהם באינטרנט.

ועכשו נעבור לרשימת הבעיות הבולטות שנתקלנו בהם:
1. כל סוף אטרקציה מסתיימת במתחם האוכל שכלל בעיקר מכונות אוטומטיות.
למרות שיש שם מקום לרכישת אוכל (אם אפשר לקרוא לפאסט פוד - אוכל) - המתחם היה סגור.

2. למרות שכמעט כל המתחמים מסתיימים במתחם האוכל- המדרגות הנעות - היו מושבתות.
לא בטוח שזה היה רק שלילי - על המדרגות היתה איזשהיא אפליקציה מעניינת.
רק שהיא לא ממש מעניינת את הילדים.

3. באילת, החוק שמונע הכנסת אוכל למתחמים - טרם הגיע. (כנראה שהוא עוד לא עבר את המחסום בכניסה לעיר.)
ולכן השומרים לא אפשרו לנו להכניס את האוכל שהבאנו איתנו.
בהתחשב בעובדה שמתחם האוכל היה מוגבל -מאוד מוגבל- אני חושב שמדובר בכלל בסוג של חוצפה - מעבר לאי החוקיות שבעניין.

4. כחלק מכרטיס הכניסה מקבלים בכל כרטיס 3 מתקנים בלונה פארק שמחוץ למבנה המרכזי.
אלא מה?
קודם כל, הבעלים הפעילו בסך הכל 5 מתקנים.
מתוכם 2 מתאימים לילדים קטנים מאוד, 2 בתשלום נפרד של 10 שקלים לכל מתקן.
ולכן, הבעיה העיקרית היא, שכשמגיעים עם ילדים בני 10-12, אין לך שום אופציה אחרת מאשר לקנות כרטיסים בנפרד- מה שמשנה את עלות הכרטיס.
במקום לגרום לנו לרצות לחזור לשם שוב ושוב... גרמו להורים בעיקר נוצאה כספית נוספת + מפח נפש...
האם זה יגרום לנו לחזור לשם בקרוב? לא נראה לי...

5. בעיה אחרת של הפארק מחוץ לעיר המלכים היא העובדה שאין שם מספיק כוח אדם...
על שני מתקנים- מופקד נער צעיר אחד...
והוא צריך להכניס את הילדים למתקן אחד, ולהפעיל אותו ולעבור למתקן השני...
רק ששני המתקנים הללו: מכוניות מתנגשות ומגדל האומץ - דורשים מישהו שיהיה שם בכל מתקן כל כולו...
זה לא קרה.

6. מחיר.
נקודה כואבת במיוחד.
105 שקלים - בקניה באינטרנט הם מה שאני טוען: "מלכודת תיירים".
אלא מה? אנחנו לא ממש תיירים - אנחנו אזרחי המדינה.
ותמורת המחיר הזה- היינו אמורים לקבל את כל המקום פעיל ותקין.
גם זה לא קרה.

סיכום: עלות של 500+- שקלים:
400 שקלים לכניסה לשני מבוגרים ושני ילדים.
60 שתי תמונות שצולמו במפלים.
40 שקלים על 2 מתקנים לכל ילד- רק כי אין מתקנים אחרים מתאימים...
לא כולל מזכרות בחנות המזכרות...

בשורה התחתונה:
עיר המלכים - יקר מדי. ולא מוצדק.

יום שבת, 4 באוגוסט 2012

ביקורת חנות: פוקס מרכז ביג אילת

הביקורת הזו היא תלונה אחת גדולה.
אבל היא מבוססת על כך שיש חנויות שכיון שמגיעים אליהן כל כך הרבה לקוחות- מרכז ביג משמש היטב את תושבי אילת ואת האורחים המגיעים לעיר לקניות ללא מעמ, עד שמישהו בחנות הזו חושב שמותר לו לזלזל בקונים.
וחבל שכך.

הכרתי בעבר בעל מסעדת דגים בנמל יפו שאמר לי שממילא כל התיירים שמגיעים אליו לא יחזרו לארץ ומי שכן יגיע שוב- לא יזכור ממילא - ולכן הוא לא שם עליהם, ומגיש להם מה שיש - יאכלו אחלה. לא יאכלו- גם אחלה.
העיקר שישלמו.

ועכשיו לפוקס - לתשומת ליבו של הקורא מר הראל ויזל:
הגענו לחנות באמצע השבוע בשעות הצהרים- לא עמוס במיוחד, לא קשה במיוחד- סתם יום.
1. הבגדים היו מבולגנים בצורה כזו שאי אפשר היה למצוא שום דבר במידה מסויימת.
2. מוכרים לא נראו באיזור.
3. כשמצאנו 3 חולצות ורצינו לשלם עבורן, המתנו כ25 דקות מיותרות בקופה.
ושלא יהיו לכם אשליות: לא היה מחסור בקופות- היו 3 קופאיות שעבדו באותו רגע. 
אלא שמתוכן רק אחת עבדה בפועל והאחרות עסקו בדברים אחרים...
כלומר ספרו קופות, העתיקו משהו - ואנחנו הקונים המתנו לנו שכבודם יתחיל לזוז או לעבוד.

כאמור - לאחר 25 דקות פסה סבלנותי מהתור, שמתי את החולצות על אחד המדפים ויצאתי משם.
לא רציתי להמשיך לקנות שם- ואני כנראה לא אקנה שם יותר.

לא הגיוני שמנהל המשמרת רואה את המבטים מזי העצבנות של הקונים הממתינים לשווא לקופה פעילה אבל לה זה לא יזיז והיא תמשיך להתקשקש עם עובד אחר...

סיכום: 
שירות מחורבן
מגוון מבולגן, הרבה מידות לא היו.


 

יום רביעי, 1 באוגוסט 2012

ביקורת מלון: קוראל ביץ קלאב (לשעבר קלאב מד אילת)

טוב.
נתחיל עם כמה עובדות:
1. כל מי ששמע שאני נוסע לקלאב מד- הודיע לי חגיגית שבמלון כזה עוד לא הייתי מעודי.
(יש לי חדשות רעות עבורכם...).
2. הגעתי ל2 מסקנות בנוגע למלון הזה:
- הם פיצחו את הנוסחה שתשביע את התייר הישראלי מלא התלונות.
- מדובר במלון שמיועד למשפחות עם ילדים.
איך הגעתי למסקנה הזו? בהמשך.


המלון עצמו ממוקם על חוף אלמוג באמצע הטיילת החדשה לכיון דרום (טיילת אלמוג) באילת.
אחד הדברים הבולטים ביותר במלון - איך להגיד את זה- היותו לא חדש כל ועיקר...
התחזוקה בו מתנהלת בעיקר ברמת החדרים, וצביעה של הקירות של החללים המשותפים.
מבחינה אישית- לא התרשמתי במיוחד מהסנאדות שתקועות כמעקה בחדרי המדרגות, או מהשפריץ העתיק שמקיף את כל המלון.. או בלובי שנראה כשריד עתיק לבונגלו ים-סופי לא משכנע.
גם המעליות גרמו לרבים לנטוש אותן ולהשתמש במדרגות...

3. הנקודות החזקות במלון הם: 
אוכל.
ובמילים: אוכל נקודה.
המלון מספק 3 ארוחות מלאות עד להתפקע (ואני לא מגזים בכלל- ממש להתפקע) במסעדה הפנימית שלו- מסעדת הריף (הכשרה), ובהתאם האוכל - במגבלות הכשרות.
אני חייב להדגיש את הנקודה הבאה: הכמויות והמגוון של האוכל עצומים.
אני משוכנע שתיירים שמגיעים מאירופה ואכלו מידי פעם במלונות יוקרה באירופה - לא נתקלו מימיהם בכמות כזו של היצע וכמויות.
מדובר במתחמי שולחנות עמוסים בסלטים, מאפים ומנות עיקריות - ב5-6 עמדות שבהן עומדים הטבחים ומכינים בבוקר חביתות משודרגות לאורחים, בצהרים, מטגנים וצולים בשרים שונים על האש ועל הפלאנצה, ובערב ובבוקר עומדים 5-6 טבחים וחותכים סלטים טריים ממגוון ירקות לפי הזמנה.
בקיצור - מבחינת האוכל - אין לתייר הישראלי הנודניק הגדול ביותר מילה וחצי מילה להגיד או להתלונן.

חשבתם שזה הכל? או שזה יספיק? אז תשכחו מזה...
בין לבין, היה בלובי של המלון בר שהיה פתוח מ09:00-00:00 וסיפק משקאות בלי הפסק, ונישנושים כל הזמן.
ולסיכום- האוכל היה מיועד לפי3 מכמו האורחים ואין אחד שיתלונן עליו.

שירות:
אני לא יודע אם הסיבה לכך היא שעלות המשכורות של המסתננים מאפריקה נמוכה או לא, אבל בכל מקום יש למלון צוות שמסייע, ונותן פתרון לכל בעיה שמתעוררת.
כל מה שביקשנו - קיבלנו (במגבלות מסויימות כמובן) ובמהירות יחסית גבוהה.

הפעלות ילדים
כל יום החל מהשעה 09:30 ועד 17:30 צוות צעיר של המלון "תיחזק" את ילדי האורחים בהפעלה בכל מיני פעילויות שמאוד שימחו את הילדים:
קליעה בחץ וקשת, שחייה בבריכה, מיני גולף, טרפז, ועוד.
הצוות אף לקח את הילדים בשעת הצהרים- לפני הסתערות של "עם ישראל" על חדר האוכל והאכיל אותם ודאג שיאכלו כמו שצריך- ועל זה יש לי רק מילים טובות להגיד על הצוות (מה שנקרא קידס קלאב).

החסרונות?
גם אלה לא היו חסרים...

1. הראשון שבהם- האוכל.
אני לא צוחק ואתם לא מתבלבלים.
כמויות כאלה של אוכל- לא הגיוניות.
בקושי סיימנו את ארוחת הבוקר וכבר התגלגלנו לארוחת צהרים.
זוגתי שוויתרה על ארוחת הערב והבוקר, הגיעה לארוחת הצהרים הבאה- כשהיא עדיין שבעה...
אני חושב שהאוכל במלון הזה- וזו אגב הסיבה שלא נבוא לפה יותר- ממש לא בריא.
לא מבחינת האיכות או הטעם או הטיב אלא באמת בגלל הכמויות.
מי ששומר על משקלו או על דיאטה- המלון הזה לא מתאים לו כלל וכלל.

2. המבנה עצמו של המלון.
החדרים לא בנויים בצורה נוחה.
אנחנו היינו צריכים לעלות 2 קומות לעבור בלובי ולרדת קומה אחת כדי להגיע לאוכל.
ממש ניווט מבצעי.
רק אחרי יום גילינו כל מיני קיצורי דרך שחסכו לנו 70% מההסתובבויות החינמיות הללו.

3. המלון נראה מיושן.
השפריץ שעל הקירות לא עושה חסד עם המלון וחבל שבנקודה הזו הוא נכשל.
החדרים עצמם משופצים ונראים הרבה יותר טוב.
אבל עדיין לא כולם באותה רמה.
אנחנו קיבלנו חדר בקומה 1, עם חלון לשום מקום... 

4. אמניטיס - הסבונים והשמפו במקלחת בחדר.
במלון שגובה סכומים גבוהים כל כך - הכל כלול אולטרה - הייתי מצפה שלא יחסוך כמה גרושים ויספק שמפו, קרם גוף וסבון... איך לקרוא לזה? עלובים? סיניים פושטיים?
כי זה מה שקיבלנו.
אם המלון היה לוקח סבונים של אהבה/ים המלח - הייתי מוכן אפילו לשלם עוד 100 שקלים על האירוח - אבל הייתי מרגיש את ה 5 כוכבים...
הדבר הזה קצת הוריד את ההתפעלות מהמלון.

5. הפעלות והצגות למבוגרים
אני לא סותר את עצמי- פה הכוונה לעובדה שהפעלות שמיועדות למבוגרים נהנו מקהל שרובו ילדים ונוער.
חלק מהתכנים של המופעים- לא היו מתאימים לגילאים צעירים.
ההופעות היו מושקעות ומפתיעות משהו (ציפיתי למשהו הרבה פחות טוב), אבל כאמור הנוכחות של ילדים קטנים ההופעות חושפניות (על גבול הדראג)- פגמו - לפחות בעיני. 

6. בריכה
 הבריכה היתה מפוצצת בכל יום בנופשים רבים.
חבל רק שהמצילים לא הקפידו על כך שהורים לתינוקות עם טיטולים לא יכניסו אותם למים - בגלל שאין להם שליטה על היציאות שלהם.
הקיוסק שהיה פתוח בכל שעות פעילות הבריכה סיפק בעיקר משקאות קלים וקרים (שנגמרו מהר מאוד - אני לא מבין מה הבעיה להביא עוד מקרר למים? הרי בכל יום כבר בשעה 11:00 נגמרו המים הקרים...)

7. מסעדת החוף.
זוהי מסעדה בבעלות המלון אבל נפרדת ממנו- שכל מטרתה להיות מסעדה לא כשרה לאורחי המלון.
המסעדה די קטנה ויושבת מעבר לכביש- מה שדורש מעבר על גשר כדי להגיע אליה.
האוכל בה אמור להיות איכותי יותר - והוא אכן כך, אולם המבחר בו מצומצם הרבה יותר ממסעדת הריף.

החסרון הגדול ביותר שלה הוא העובדה שצריך להזמין בה מקומות מראש בשעות בלתי סבירות בעליל: בין השעות  10:15-12:00.
ופה אני חייב להתעכב קצת...:
בכל יום התחלתי להתקשר בשעה  10:15 ונענתי בצלצול - תפוס.
בשעה 10:20 הצלחתי לתפוס את הבחורה שקיבלה הזמנות אולם היא טענה שכבר אין מקום לשעה 14:00 ויש מקומות רק לשעה 13:00...
בהתחשב בעובדה שארוחת הבוקר הסתיימה בסביבות 09:30-10:30 לאכול ארוחה מלאה בשעה  13:00
זה מאוד בעייתי.
גם העובדה שאין מקום בכל יום (במשך 3 ימים התקשרתי לשם וזו היתה הדינמיקה והתשובה הקבועה...) נראו לי מאוד מוזר... מאוד מאוד מוזר.
כי איך יתכן שבשעה  10:20 כל המושב השני כבר תפוס? במיוחד אם התחילו את הרישום ב10:15????
הסיבה היחידה שעולה לי לראש היא שקומבינטורים השתלטו על כל הארוחות בשעה 14:00...
וחבל שבמלון אישרו את זה...

לסיכום:
המלון הוא מלון עם פוטנציאל ענק - במיוחד לאור העובדה שהם פיצחו את הנוסחה להשתיק את הקהל הישראלי הבעייתי, ולהאביס אותו עד בלי די...
הבעיה היא שהם נופלים בדברים הקטנים וחבל שכך.