יום שישי, 12 בנובמבר 2010

מסעדה הודית: אינדירה

אינדירה- המסעדה ההודית היא מיני-קוסמוס של הודו.
כשמבינים את זה- הכל הולך קל יותר- בדיוק כמו שכשמבינים את הודו- הכל הולך בה יותר קל וחלק.
ההודים חיים בתת יבשת ענקית ויש להם זמן ואורח חיים משלהם.
ולכן גם באינדירה צריך לראות את הדברים בפרספקטיבה דומה.

המסעדה נראית כמו שמסעדה הודית צריכה להראות: טפטים מזוויעים (אבל מאוד "הודיים" למי שטייל בהודו),  מנורות זולות (אבל כאמור- מדגימות את "החוויה ההודית").
ומלצרים הלבושים בתלבושת הודית טיפוסית.

המלצרים באינדירה שונים מהמלצריות התל אביביות שמתחנחנות כל 5 דקות (את זה לא תמצא באינדירה - אלא מלצרים שרואים במלצרות עבודה מקצועית לכל החיים), והשיקולים אינם שיקולי ריצוי הלקוח (כשהתבלבלנו עם המנה- סורבנו להחלפה שלה... גם זה קורה), אבל מעבר לכך - מדובר בחוויה מעניינת ובהחלט טעימה (גם אם לא בדיוק זולה במונחים ההודיים שהיינו מצפים לה).

הזמנו נאן ופלטת מנות ראשונות (Starter) (התכוונו לנאן עם שום וקיבלנו נאן רגיל שדי הזכיר פיתה עירקית רגילה. טעימה אך רגילה.) 
מנות הפתיחה היו מצויינות.
כולם היו טיגון של משהו - תפוחי אדמה, כרובית, פלאפל אדום, וכנפי עוף שטוגנו בבלילה פיקנטית וטעימה.
הנאן הגיע מהר מאוד, ולאחר מכן קיבלנו אלו גובי (כרובית ותפוחי אדמה ברוטב סמיך).

צריך להתעכב על העניין של הרוטב הסמיך.
להודים יש הרבה מאוד רטבים וכולם (טוב לא כולם, אבל רובם סמיכים מאוד), ולכן בעצם כל התוספות שהוזמנו הגיעו עם רוטב סמיך שהשתנה רק מעצם טיב המנה אבל לא בבסיס הרוטב.
צריך גם לציין שרוב הרטבים מבוססים על יוגורט וחלב קוקוס - כך שגם צימחונים יצליחו להסתדר בקלות במסעדה הודית באופן כללי ובאופן ספציפי באינדירה.

הבשר שלקחנו היה שיג'לי (נתחי חזה עוף שהושרו בקינמון ואחר נצלו בגריל), וזעפרני (נתחי חזה עוף שהושרו בשום ופטרוזיליה ואחר כך עברו בגריל).
שניהם היו מצויינים.
הנתחים הגיעו על מרחשת לוהטת ששמרה על חומם לאורך זמן.
בנוסף לאלו גובי לקחנו גם מנת פטריות ברוטב סמיך שהתגלתה כפיקנטית ++ (חריפה, אבל לא יותר מדי).
האורז היה אורז הודי משודרג שכלל פיסות של ירקות.
לסיום לקחנו קולפי- חלב מרוכז וממותק שהוקפא עם פיסטוקים.

המנה הזו היתה תזכורת לא רעה בכלל למנה אחרת שאכלתי במלון היאייט מומבי במסעדת המלון- שם אכלנו כמעט 4 לילות ברציפות מנת קינוח שהכילה כדורי גבינה אפויים ש"שחו" להם בתוך מרק חלב מרוכז וממותק עם פיסטוקים.
המנה ההיא היתה מעולה ו(לא) רק בשבילה היה שווה לאכול שם - המנה של אינדירה למרות שהיתה שונה מאוד- זו קפואה וההיא היתה חמה-היוותה סיום מצויין לכל הארוחה.
המנות הזכירו אחת את השניה בטעמים בפה.

סיכום:
אוכל- טעים מאוד ולא חריף (בניגוד לאוכל ההודי המקורי).
שירות - משתדל אבל מוגבל.
חנייה - ביום זוועה. בערב- יש חניון ליד - דובנוב.
מחיר 200-400 לזוג. (היינו 3 זוגות)

שאול המלך 4, לונדון מיניסטור, תל אביב
טלפון: 03-6954437
פקס: 03-6965194 

שורה תחתונה: מומלץ מאוד לחובבי הודו ולצמחונים

יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

פרסומת ברדיו: או שאתה משפר לי את התנאים או שאני נכנס לג'וב מאסטר

פרסומת כל כך עלובה, מאיימת ודוחה- ממזמן לא שמעתי.
צריך להגיד משהו גם לפירסומאים שהמציאו את הפרסומת הזו וגם לבעלים של ג'וב מאסטר: אם אני צריך עובדים- אני לא אפרסם אצלם.
זה ממש לא מה שאני צריך- שאחרי חצי שנה יגיע אלי העובד שגייסתי משם ויאיים גם עלי שאם אני לא משפר לו התנאים - הוא נכנס לשם.

צריך לקרוא לכל המעסיקים - להמנע מלפרסם שם.
זה אולי יבהיר להם ולשאר הפירסומאים שמכניסים תכנים מאיימים (גם אם זה בכאילו) מקומם לא יכירם ברשות הציבור.
סיכום:
ג'וב מאסטר - פרסומת שמבחינתי היא גועל נפש.

יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

מגה קרטינג - הקניון הגדול פ"ת

במסגרת ההרפתקאות שמזמן לי יורש העצר הגעתי לקניון אבנת- הקניון הגדול - מול בי"ח בילינסון.
הקרטינג נמצא בקומה 3.

המקום עצמו- מעוצב בצורה מפתיעה.
באמצע הקניון ממוקם בחניון מגרש למכוניות הקטנטנות הללו.

המגרש עצמו נראה לא רע בכלל למעט העובדה שנוסעים על בטון ולא על אספלט.
אני לא יודע אם יש לזה משמעות מבחינת הנהיגה- אבל זה שוני מסויים שדי בלט.
המכוניות עצמן היו במצב טוב יחסית.
לא חדשות אבל נראה כי הן מטופלות בצורה רצופה.
הצוות עבר בין מכונית למכונית ובדק אותן בין מקצה למקצה.

באופן כללי הצוות עצמו היה נחמד ומאוד משתדל.
למרות שהתאמות בין הנהגים לקחו זמן- רציתי להציע להם להחליף את האומים בהם סגרו את ההגבהות לדוושות התאוצה והבלם - (אני משתדל לכתוב בעברית תקנית), באומים עם פרפרים.
זה יחסוך את הריצות שוב ושוב....


בכל מקרה, הגענו למקום לקורס נהיגת מכונית קרטינג.
ההגבלות:
מעל גיל 8.
גובה מעל 1.30 ס"מ.

כשמתחילים את הקורס מקבלים הדרכה בסיסית מאחד המדריכים.
ולאחר מכן מתפצלים לקבוצות של מקצים וכל מקרה נוהג כ 10 דקות.
בין לבין מקבלים תיקונים והדרכה לנהיגה ברמה הפרטנית.

בקיצור, למי שרוצה ללמוד לנהוג על המכוניות הללו- מזומנת חוויה די נחמדה.

העלות:
  • קורס נהיגה במכונית קרטינג 400 שקלים - קורס של 4 שעות.
  • מקצה נהיגה של 10 דקות (הכולל רענון נהיגה, כמה סיבובי חימום, והנהיגה עצמה, בסה"כ כ25 דקות) 50 שקלים
סיכום:
הנאה: מובטחת
עלות: קצת יקר